SolarMax
 | |
| תיאור הלווין | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| יצרן | Fairchild Industries |
| תאריך שיגור |
14 בפברואר 1980  |
| אתר שיגור |
נמל החלל קייפ קנוורל, כן שיגור 17A |
| משגר |
דלתא 3000 |
| טיסה ראשונה |
14 בפברואר 1980 |
| משימה | |
| סוג משימה | חקר פעילות השמש |
| לוויין של | כדור הארץ |
| מסלול | מסלול גיאצנטרי |
| משך המשימה הכולל |
14 בפברואר 1980 – הווה (46 שנים) |
| מידע טכני | |
| משקל בשיגור | 2,315 ק"ג |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 11703 |
| מאגר המידע הלאומי | 1980-014A |
  | |
Solar Maximum Mission (SolarMax) הוא לוויין מדעי לחקר פעילות השמש ששוגר בשנת 1980 ופעל עד לשנת 1989.
משימת הלוויין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוויין שוגר ב-14 בפברואר 1980 מנמל החלל קייפ קנוורל בעזרת משגר מדגם דלתא 3000.
על הלוויין הותקנו מספר מכשירים לחקר פעילות השמש בתחומים שונים:
| שם | מטרת המדידות | חוקר ראשי |
|---|---|---|
| קורונהגרף/פולרימטר: 446.5—658.3 ננומטר | עתרת השמש, התפרצות שמש | High Altitude Observatory |
| ספקטרומטר על סגול ופולרימטר 175.0—360.0 ננומטר | קרינת על-סגול של השמש, אטמוספירה | מרכז טיסות החלל מרשל |
| פוליכרומטור קרני רנטגן רכים: 0.14—2.25 ננומטר | התפרצות שמש באזורים פעילים | לוקהיד קורפוריישן, יוניברסיטי קולג' לונדון, Rutherford Appleton Laboratory |
| ספקטרומטר קרני רנטגן קשים בתחום 3.5–30 keV | אזורים פעילים והתפרצויות | אוניברסיטת אוטרכט |
| ספקטרומטר להתפרצויות קרני רנטגן קשים: 15 ערוצי מדידת אנרגיה בתחום 20–260 keV | אזורים פעילים והתפרצויות | מרכז טיסות החלל גודרד |
| ספקטרומטר קרני גמא: 476 ערוצים בתחום 0.01-100 MeV | קרן גמא של השמש | אוניברסיטת ניו המפשיר |
| רדיומטר: 0.001-1000 בתחום 0.001-1000 מיקרומטר | צפיפות אנרגיית שמש | המעבדה להנעה סילונית |
בפעילות מדעית היו מעורבים מדענים מארצות הברית ומדינות נוספות.
קורונהגרף/פולרימטר פעל כחצי שנה ובעקבות בעיות ברכיבים אלקטרוניים פעילותו הופסקה בספטמבר 1980. בנובמבר 1980 מערכת בקרה של הלוויין יצאה משימוש. בעקבות כך רק 3 מכשירים יכלו להמשיך ולתפקד. לאור המצב הוחלט להקפיא את פעילות המדעית של הלוויין.
באפריל 1984 שוגרה מעבורת החלל צ'לנג'ר במסגרת משימה STS-41-C. בין הפעילויות המתוכננות הייתה לכידת את הלוויין והעברתו לתא המטען של המעבורת לתיקונים. הדבר נעשה על ידי זרוע רובוטי של המעברות קנדארם. לאחר העברת הלוויין לתא המטען החלו עבודות תחזוקה. מערכת בקרה הוחלפה ורכיבים אלקטרוניים של המכשור הוחלפו. לאחר סיום העבודות הלוויין שוחרר למסלול.
הלוויין פעל ללא תקלות עד לשנת 1989.
בשנים 1987–1989 התגלו 10 כוכבי שביט. ממצאים נוספים פורטו במאמרים מדעים רבים.
בשנת 1989 הלוויין החל לאבד גובה. הוא נכנס לאטמוספירה ונשרף ב-2 בדצמבר 1989.
