49% מבנות ובני הזוג של משרתי מילואים דיווחו כי הקשר הזוגי נפגע בעקבות השירות, בהן כשליש שהודו כי הפגיעה הובילה למחשבה על פרידה או גירושים. כך פרסמה הבוקר (ראשון) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 52% מבנות הזוג של המילואימניקים דיווחו גם על "שינוי לרעה במצב הנפשי" של ילדיהן בעקבות שירות המילואים.
הסקר נערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרב משפחות המילואימניקים בחודשים אפריל-מאי 2025. הפגיעה בקשרים הזוגיים הייתה קשה יותר ככל שמספר ימי המילואים גבוה יותר. מהסקר עולה כי 57% מבנות ובני זוגם של מי ששירת למעלה מ-200 ימים מדווחות על פגיעה בקשר. עם זאת, שיעור המדווחות על מחשבות על פרידה מאלה שדיווחו על פגיעה בזוגיות בתקופות המילואים השונות, היה דומה ונע בין 32% ל-35%, ללא קשר לאורך שירות המילואים. השיעור הגבוה ביותר של פגיעה בקשר, דווח בקרב משפחות מילואימניקים עם שני ילדים (54%).
צורך גובר בסיוע נפשי, כלכלי וסביבה תומכת
גם השינוי לרעה במצבם הנפשי של הילדים הושפע מאורך שירות המילואים. בקרב משפחות של מי ששירת עד 50 יום, 35% דיווחו על פגיעה במצבם הנפשי של הילדים, בעוד שבקרב משפחות של מי ששירתו 250-200 יום 63% דיווחו על פגיעה במצבם הנפשי, ו-58% בקרב משפחותיהם של מי ששירתו יותר מ-350 ימים. השיעור הגבוה ביותר שדיווחו על שינוי לרעה במצבם הנפשי של הילדים, היה בקרב משפחות המשרתים בזרוע היבשה (56%) בעוד שבזרועות האחרים השיעורים היו נמוכים יותר (43%-45%).
61% מבנות הזוג של משרתי המילואים נזקקו לסיוע כלשהו בעקבות שירות המילואים. 55% מהן העידו כי נזקקו לסיוע נפשי או רגשי, ו-38% העידו כי נזקקו לסיוע כלכלי. 82% מבנות הזוג שהיו אימהות לילדים נזקקו לסיוע בטיפול בהם. בקרב בנות הזוג הגרושות של משרתי המילואים נרשם השיעור הגבוהה ביותר של צורך בסיוע כלכלי, כש-74% מבנות הזוג הגרושות נזקקו לסיוע עם ילדים ו-51% נזקקו לסיוע נפשי או רגשי. בקרב נשואות ללא ילדים, 75% דיווחו כי נזקקו לסיוע נפשי או רגשי בעקבות שירות המילואים.
בפועל, רק כ-35% מבנות הזוג של משרתי המילואים פנו לסיוע נפשי עבורן או עבור ילדיהן. 23% פנו לסיוע נפשי עבור עצמן מגורם פרטי, עוד 6% באמצעות קופת חולים ו-6% נוספים באמצעות גורם ממשלתי או עירוני. 20% פנו לסיוע נפשי מגורם פרטי עבור ילדיהן ועוד 8% בלבד באמצעות קופות החולים ועוד 6% באמצעות גורם ממשלתי או עירוני. רוב הפונות ציינו כי הסיוע הנפשי עבור עצמן עזר, 79% ממי שפנו באמצעות גורם פרטי ויותר ממחצית ממי שפנו לגורם ציבורי.
75% מבנות הזוג של המילואימניקים נעזרו בבני משפחה או בחברים, 83% בקרב משפחות דתיות. 30% דיווחו שקיבלו סיוע מצה"ל ו-23% שקיבלו סיוע מהרשות המקומית. עם זאת, שיעור הסיוע השתנה בהתאם למעמד האישי של בנות הזוג. בקרב בנות זוג נשואות למשרתי מילואים, 31% קיבלו סיוע מצה"ל, 24% מהרשות המקומית ו-18% מהביטוח הלאומי. בקרב ידועות בציבור עם ילדים של משרתי מילואים, רק 23% קיבלו סיוע מצה"ל, אך שיעור הסיוע מהרשויות המקומיות והביטוח הלאומי היה דומה לזה של הנשואות. בקרב הגרושות עם ילדים, רק 7% קיבלו סיוע מצה"ל, 12% מהרשות המקומית ו-7% מצה"ל. כך שבעוד ש-90% מהנשואות ומהידועות בציבור דיווחו כי קיבלו את התשלומים המגיעים להן באופן מלא או חלקי, 65% מהגרושות עם ילדים ו-33% מהרווקות עם ילדים דיווחו שלא קיבלו את התשלומים המגיעים להן מהביטוח הלאומי.
