רש"י מנוקד על המקרא/ספר יהושע

פרק א

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה – מְחֻבָּר עַל סֵדֶר הַתּוֹרָה, הַמְּסַיֶּמֶת בִּפְטִירַת משֶׁה, וְזֶה מְחֻבָּר לָהּ.

(ב) משֶׁה עַבְדִּי מֵת – וְאִלּוּ הָיָה קַיָּם, בּוֹ הָיִיתִי חָפֵץ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (תמורה ט"ז ע"א) עַל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הֲלָכוֹת שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל משֶׁה. בָּא יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: משֶׁה עַבְדִּי מֵת, וְהַתּוֹרָה עַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת. לוֹמַר לְךָ – אִי אֶפְשָׁר; צֵא וְטָרְדָן בַּמִּלְחָמָה.

(ג) כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ – כַּיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה (בדברים יא, כד). וְשָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי (פרשת עקב): אִם לְלַמֵּד עַל תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה". אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף"? אַף חוּצָה לָאָרֶץ. מִשֶּׁתִּכְבְּשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, כָּל מַה שֶּׁתִּכְבְּשׁוּ מִחוּצָה לָאָרֶץ יִהְיֶה קָדוֹשׁ וְיִהְיֶה שֶׁלָּכֶם.

(ד) מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה – הוּא מִדְבַּר קָדֵשׁ, מִדְבַּר צִין שֶׁעַל יְדֵי אֱדוֹם, שֶׁהָיָה בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. וְדֶרֶךְ שָׁם נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ, טז): "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ" וְגוֹמֵר. וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה בִּדְרוֹמִית מִזְרָחִית? שֶׁנֶּאֱמַר (שם לד, ג): "וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִין עַל יְדֵי אֱדוֹם".
וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת – זֶה רָחְבָּהּ מִדָּרוֹם לְצָפוֹן, כָּל אֶרֶץ הַחִתִּים בַּכְּלָל הַזֶּה.
וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ – לְאָרְכָּהּ, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.

(ו) חֲזַק וֶאֱמָץ – בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, כְּמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר: כִּי אַתָּה תַּנְחִיל.

(ז) רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד – בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר: לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה.
תַּשְׂכִּיל – תַּצְלִיחַ.

(ח) סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה – סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה לְפָנָיו.
וְהָגִיתָ בּוֹ – וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בּוֹ. כָּל הִגָּיוֹן שֶׁבַּתּוֹרָה – בַּלֵּב, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר: "וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ" ( תהלים יט, טו), "לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה" ( ישעיהו לג, יח).

(ט) הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ – בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת. וְהֵיכָן צִוָּהוּ? בִּימֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן" וְגוֹמֵר (דברים לא כג).

(י) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ – בַּיּוֹם שֶׁתַּמּוּ יְמֵי בְּכִי אֵבֶל משֶׁה.

(יא) הָכִינוּ לָכֶם צֵדָה – כָּל דָּבָר הַצָּרִיךְ לַדֶּרֶךְ, וּכְלֵי זֵינָם לַמִּלְחָמָה, אָמַר לָהֶם לְתַקֵּן. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר: בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, הֲרֵי הָיוּ מִסְתַּפְּקִים בַּמָּן שֶׁבִּכְלֵיהֶם עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת" (לקמן ה, יב).
בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים – בְּסוֹף שְׁלֹשֶׁת יָמִים; בְּעוֹד שֶׁתִּהְיוּ כָּאן שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְאַחַר תַּעַבְרוּ.

(יד) כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל – שֶׁבָּכֶם, יַעַבְרוּ חֲלוּצִים.

(טו) מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ – עֵבֶר מִזְרָחִי שֶׁל יַרְדֵּן.

(יח) יַמְרֶה – יַקְנִיט אֶת דְּבָרֶיךָ.

פרק ב

(א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹמֵר – עַל כָּרְחִי אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי אֵבֶל משֶׁה שְׁלָחָם. שֶׁהֲרֵי לְסוֹף שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁתַּמּוּ יְמֵי אֵבֶל משֶׁה – עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁמִּשָּׁם אָנוּ לְמֵדִים שֶׁמֵּת משֶׁה בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר, כְּשֶׁאַתָּה מוֹנֶה ל"ג לְמַפְרֵעַ מִיּוֹם שֶׁעָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. וְעַל כָּרְחֲךָ מִשֶּׁנִּשְׁתַּלְּחוּ הַמְּרַגְּלִים – לֹא עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עַד יוֹם הַחֲמִישִׁי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרוֹדְפִים" (פסוק כב). בּוֹ בַּלַּיְלָה "וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (שם, כג). "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים" (להלן ג,א), הֲרֵי יוֹם הָרְבִיעִי. "וַיָּלִינוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ" (שם), נִמְצָא שֶׁלֹּא עָבְרוּ עַד יוֹם חֲמִישִׁי.
חֶרֶשׁ – "בְּרָז" [=בְּסוֹד], כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. אָמַר לָהֶם: עֲשׂוּ עַצְמְכֶם כְּחֵרְשִׁים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַסְתִּירוּ דִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר: חֶרֶשׁ – חֶרֶס; הַטְעִינוּ עַצְמְכֶם קְדֵרוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּהְיוּ נִרְאִין כְּקַדָּרִין.
רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ – וַהֲלֹא יְרִיחוֹ בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה קָשָׁה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, לְפִי שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַסְּפָר. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ: "וַיִּפָּקְדוּ מֵעַבְדֵי דָּוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל" (שמ"ב ב, ל). וַהֲלֹא עֲשָׂהאֵל בַּכְּלָל הָיָה, וְלָמָּה יָצָא? אֶלָּא שֶׁהָיָה קָשֶׁה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה" (מל"א יא, א). וַהֲלֹא בַּת פַּרְעֹה בַּכְּלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצָאת? אֶלָּא שֶׁהָיָה מְחַבְּבָהּ כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וּכְלַפֵּי חֵטְא שֶׁהֶחֱטִיאָה אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּן. כָּךְ שְׁנוּיָיה בְּסִפְרֵי (עקב נב).
אִשָּׁה זוֹנָה – תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "פּוּנְדָּקִיתָא", מוֹכֶרֶת מִינֵי מְזוֹנוֹת.

(ב) לַחְפֹּר – לְרַגֵּל, כְּמוֹ: "מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל" (איוב לט, כט).

(ד) וַתִּצְפְּנוֹ – יֵשׁ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים עַל הָרַבִּים כְּיָחִיד. לְפִי שֶׁמִּהֲרָה בְּהַטְמָנָתָם, וּבְמָקוֹם צַר, כְּאִלּוּ הָיָה יְחִידִי. וּמִדְרַשׁ אַגָּדַת תַּנְחוּמָא יֵשׁ (שלח א): פִּינְחָס וְכָלֵב הָיוּ; וּפִינְחָס עָמַד לִפְנֵיהֶם, וְלֹא רָאוּהוּ, לְפִי שֶׁהָיָה כְּמַלְאָךְ. דָּבָר אַחֵר: וַתִּצְפְּנוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְדֻגְמָתוֹ מָצִינוּ: "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב" (משלי כז, ט), וְלֹא אָמַר 'יְשַׂמְּחוּ לֵב'.

(ו) בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ – פִּשְׁתִּים בְּגִבְעוֹלֵיהֶן.

(ז) עַל הַמַּעְבְּרוֹת – מְקוֹם מַעֲבַר הַמַּיִם, שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם, אֶל עַרְבוֹת מוֹאָב. וְהַיַּרְדֵּן מַפְסִיק בֵּינְתַיִם.
וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ – הַשּׁוֹעֲרִים.

(יא) וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ – אֲפִלּוּ לִשְׁכַּב עִם אִשָּׁה. אָמְרוּ: אֵין לְךָ כָּל שַׂר וְנָגִיד שֶׁלֹּא בָּא אֶל רָחָב הַזּוֹנָה. וּבַת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְזִנְּתָה כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה (זבחים קט"ז ע"ב).

(יב) אוֹת אֱמֶת – שֶׁתַּעֲשׂוּ, כְּשֶׁתָּבֹאוּ וַתִּכְבְּשׁוּ אֶת הָעִיר, שֶׁתַּכִּירוּ הָאוֹת וְתַחֲיוּנִי.

(טו) וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן – בְּאוֹתוֹ חֶבֶל וְחַלּוֹן הָיוּ הַנּוֹאֲפִים עוֹלִין אֵלֶיהָ. אָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בְּאֵלּוּ חָטָאתִי, בְּאֵלּוּ מְחֹל לִי.

(טז) עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים – רָאֲתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיָּשׁוּבוּ לְסוֹף שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

(יז) נְקִיִּים אֲנַחְנוּ – הֲרֵי אָנוּ תּוֹלִין הַדָּבָר בָּךְ, לַעֲשׂוֹת הָאוֹת הַזֶּה.

(יח) אֶת תִּקְוַת – לְשׁוֹן קַו וְחֶבֶל.

(יט) דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ – עֲוֹן הֲרִיגָתוֹ עַל רֹאשׁוֹ תְּהֵא, כִּי הוּא יִגְרֹם מִיתָתוֹ.
דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ – עֲוֹן הֲרִיגָתוֹ תְּהֵא עָלֵינוּ.

(כג) וַיַּעַבְרוּ – אֶת הַיַּרְדֵּן.

פרק ג

(ג) וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו – נִשְׁתַּנָּה הַמַּסָּע הַזֶּה מִשְּׁאָר מַסָּעוֹת, שֶׁכָּל זְמָן שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה קַיָּים, הָיָה עַמּוּד הֶעָנָן נוֹסֵעַ תְּחִלָּה וּמַרְאֶה לָהֶם הַדֶּרֶךְ, וְהָאָרוֹן נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְּגָלִים; עַכְשָׁיו הָאָרוֹן נוֹסֵעַ תְּחִלָּה.
וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם – לְפִי שֶׁיָּצְאוּ כֻּלָּם מִלֵּוִי אֲבִי עַמְרָם, נִקְרְאוּ לְוִיִּים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (הובא בתלמודים ובילקוט, לפנינו בב"ר ליתא): בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ הַכֹּהֲנִים לְוִיִּים. וְזֶה טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר (מִפִּי רַבִּי).

(ד) אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה – כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם הוּא.
וּבֵינָיו – כְּמוֹ וּבֵינוֹ, וְדוֹמֶה לוֹ: "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו" (תהלים קמט, ב). דָּבָר אַחֵר: שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ, שֶׁל שְׁכִינָה וְשֶׁל יוֹסֵף מְהַלְּכִין יַחַד.
כְּאַלְפַּיִם אַמָּה – כְּדֵי שֶׁתִּהְיוּ יְכוֹלִין לֵילֵךְ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בְּשַׁבָּת, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא. לְפִי שֶׁיָּדַע שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת צָרִים לִפְנֵי יְרִיחוֹ בְּשַׁבָּת.
לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ – מוּסָב עַל: וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו.
כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ – לֹא הֲלַכְתֶּם בְּעִנְיָן זֶה עַד הֵנָּה.

(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ – בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְיוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁל אֵבֶל הָיָה רִאשׁוֹן לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים.
הִתְקַדָּשׁוּ – הִזְדַּמְּנוּ.
כִּי מָחָר – בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן.
נִפְלָאוֹת – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: פְּרִישָׁן.

(ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים – בְּיוֹם הַמָּחֳרָת.
שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית – עַד עַכְשָׁיו נָשְׂאוּ הַלְּוִיִּים, וְהַיּוֹם הַכֹּהֲנִים.

(ח) כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן – כְּשֶׁתִּכָּנְסוּ לִפְנִים מִשְּׂפָתוֹ.
בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ – עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ כָּל הָעָם אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

(ט) גְּשׁוּ הֵנָּה – צִמְצֵם אֶת כֻּלָּם בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי אָרוֹן. זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מֻעָט אֶת הַמְּרֻבֶּה.

(י) בְּזֹאת תֵּדְעוּן – בְּמַה שֶּׁאַתֶּם רוֹאִים שֶׁכֻּלְּכֶם מְצֻמְצָמִין כָּאן.

(יא) הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ – בְּרִית שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַהֵ"א שֶׁל הַבְּרִית, שֶׁהַרְבֵּה מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים כָּךְ, כְּמוֹ: "הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכוֹנֹת" (מל"ב טז, יז); "הָעֵמֶק הַפְּגָרִים" (ירמיהו לא, לט).
עֹבֵר לִפְנֵיכֶם – מַקְדִּים לִפְנֵיכֶם, לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַיַּרְדֵּן.

(יב) קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ – הָכִינוּ אוֹתָם לִהְיוֹת נְכוֹנִים לְמַה שֶּׁאֲצַוֶּה אוֹתָם כְּשֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן.

(יג) הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה – לְמַטָּה, כְּדֶרֶךְ כָּל הַנְּהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִים.
וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד – כְּשֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם עַד מְקוֹם שֶׁנִּכְרְתוּ שָׁם, וְאֵינָם יוֹרְדִים מִשָּׁם וּלְמַטָּה, אֶלָּא הֵם מִתְקַבְּצִים וְנִגְדָּשִׁין וְעוֹלִין לְמַעְלָה, כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִּפִּין.
נֵד – כְּמוֹ: "כֹּנֵס כַּנֵּד" ( תהלים לג, ז); "נֵד קָצִיר" ( ישעיהו יז, יא), לְשׁוֹן גֹּבַהּ, וְכֵן חִבְּרָם מְנַחֵם.

(טו) גְּדוֹתָיו – לְשׁוֹן שָׂפָה גְּבוֹהָה.
כָּל יְמֵי קָצִיר – שֶׁיְּמֵי נִיסָן, יְמֵי קָצִיר הֵם.

(טז) הַרְחֵק מְאֹד – מִמָּקוֹם שֶׁעָמְדוּ שָׁם, נִפְסְקוּ.
מֵאָדָם הָעִיר – כָּךְ שְׁמָהּ.
וְהַיֹּרְדִים – אוֹתָם שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים מִשָּׁם וּלְמַטָּה תְּחִלָּה.
תַּמּוּ נִכְרָתוּ – עָבְרוּ כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתָן, כְּכָל הַנְּחָלִים הַהוֹלְכִים אֶל הַיָּם, עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ.

(יז) וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים – אֵצֶל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן.
בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן – וְכָל זְמָן שֶׁעָמְדוּ, לֹא יָרְדוּ הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַטָּה; וּבְתוֹךְ כָּךְ, כָּל הָעָם עוֹבְרִים בֶּחָרָבָה.
הָכֵן – מְכֻוָּנִים וְנִצָּבִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה.

פרק ד

(ב) שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים – הֵם שֶׁנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה לִהְיוֹת נְכוֹנִים.

(ג) וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם – כְּמִצְוַת משֶׁה (דברים כז, ד), לִבְנוֹת לָהֶם מִזְבֵּחַ בְּהַר עֵיבָל וְלִכְתֹּב עֲלֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וּבוֹ בַּיּוֹם בָּאוּ אֶל הַר עֵיבָל, וּבָנוּ בָּהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהֶעֱלוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, וְקִפְּלוּ אוֹתָם, וּבָאוּ וְלָנוּ בַּגִּלְגָּל.

(ה) עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן וְגוֹמֵר – הִכָּנְסוּ עַתָּה בַּיַּרְדֵּן, וְעִבְרוּ עַד לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים.

(ז) וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה – בַּגִּלְגָּל, לְזִכָּרוֹן זֶה.

(ט) וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים – אֲחֵרוֹת הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן.

(י) עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר – כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (ל"ד ע"א): עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן, אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: דְּעוּ, לָמָּה אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן? עַל מְנָת שֶׁתּוֹרִישׁוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְכוּלֵּיהּ.

(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן וְגוֹמֵר – לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁעָבְרוּ הָאֲחֵרִים, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה בָּעִנְיָן (פסוק יח): נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים לַאֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֶחָרָבָה, עַל הַשָּׂפָה שֶׁנִּכְנְסוּ בָּהּ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים אֶצְלָהּ, וְחָזְרוּ הַמַּיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם, לֵילֵךְ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו מִצַּד זֶה, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִצַּד זֶה; נָשָׂא הָאָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר.
לִפְנֵי הָעָם – לְעֵינֵי הָעָם.

(טז) צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים – כָּאן פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב אֶת הָאָמוּר לְמַעְלָה, הֵיאַךְ עָבַר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם וְגוֹמֵר.
וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן – 'וְיַעַבְרוּ' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְיַעֲלוּ. לָמַדְנוּ שֶׁעַל הַשָּׂפָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין אֶצְלָהּ עָלוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין אֵצֶל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן שֶׁבַּמַּעֲרָב, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְמַעְלָה (ג, טו): נִטְבְּלוּ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים בִּקְצֵה הַמַּיִם, וְשָׁם נֶאֱמַר: "וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים".

(יח) נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים – מִן הַמַּיִם אֶל הֶחָרָבָה שֶׁאֶצְלָם, וַיָּשׁוּבוּ הַמַּיִם לִמְקוֹמָם. נִמְצָא אָרוֹן מִצַּד זֶה, וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד זֶה; נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עֻזָּא^[1] כְּשֶׁאָחַז בָּאָרוֹן; נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

(כ) הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל – הוּא הַמָּלוֹן אֲשֶׁר לָנוּ בּוֹ הַלַּיְלָה.

פרק ה

(א) אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה – לַצַּד שֶׁעָבְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא צַד שֶׁל מַעֲרָבִי; וְעַד עַכְשָׁו הָיוּ בְּעֵבֶר מִזְרָחִי.

(ב) חַרְבוֹת צוּרִים – כְּתַרְגּוּמוֹ: "אִזְמְלָוָן חֲרִיפִין". וְכֵן: "אַף תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ" (תהלים פט, מד), כְּשֶׁהַחֲרִיפוּת נֶהְפָּךְ לִצְדָדִין וְאֵינוֹ חוֹתֵךְ יָפֶה; וְכֵן: "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ" (ישעיהו נד, יז).
שֵׁנִית – שֶׁמָּלוּ כְּבָר בְּלֵיל יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם, קָהָל גָּדוֹל יַחַד, וְזוֹ פַּעַם שֵׁנִית. שֶׁכָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר – לֹא נָשְׁבָה לָהֶם רוּחַ צְפוֹנִית, וְלֹא הָיָה לָהֶם יוֹם נוֹחַ לָמוּל, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּיבָמוֹת (ע"א ע"ב). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שם): שֵׁנִית, זוֹ פְּרִיעַת מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְּנָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ.

(ג) גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת – עַל שֵׁם הַמְאֹרָע נִקְרָא, שֶׁנַּעֲשָׂה כְּמִין גִּבְעָה.

(ד) וְזֶה הַדָּבָר – עַל יְדֵי דִּבּוּר מָל אוֹתָם. אָמַר לָהֶם: סְבוּרִים אַתֶּם לִירָשׁ אֶת הָאָרֶץ עֲרֵלִים? לֹא כָּךְ נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" וְגוֹמֵר (בראשית יז, ט), [וְאָז] "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (שם, ח).
כָּל הָעָם הַיֹּצֵא – לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם כָּאן, שֶׁכֻּלָּם מֵתוּ. וְהֵם הָיוּ מוּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מוּלִים הָיוּ.

(ה) לֹא מָלוּ – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁלֹּא נָשְׁבָה רוּחַ צְפוֹנִית. וְהֵם שֶׁמָּלוּ עַכְשָׁו.

(ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם – וְאֶת בְּנֵיהֶם שֶׁהֵקִים תַּחְתֵּיהֶם, הֵם הַיִּלּוֹדִים בַּמִּדְבָּר, אוֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ.

(ח) וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם – "בְּאַתְרְהוֹן" [=בִּמְקוֹמָם], וְלֹא צָרוּ עַל הָעִיר.
עַד חֲיוֹתָם – מִן הַמַּכָּה.

(ט) גַּלּוֹתִי – הֲסִירוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם" (שמות י, י); כּוֹכָב אֶחָד יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹ 'רָעָה', וְהוּא סִימָן שֶׁל דָּם, רוֹאִין אָנוּ אוֹתוֹ עֲלֵיכֶם בַּמִּדְבָּר. וְהוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם" (שמות לב, יב). וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהוּא דַּם מִילָה. וּכְשֶׁמָּלוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ וּבָא אוֹתוֹ הַדָּם, הוּסְרָה אוֹתָהּ הַחֶרְפָּה שֶׁעֲדַיִן עֵרֶב רַב שֶׁעָלוּ עִמָּהֶם הָיוּ מוֹנִים לָהֶם. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן.
גַּלּוֹתִי – הֲסִירוֹתִי, כְּמוֹ: גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה (תהלים קיט, כב); וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט, י).

(יא) מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח – יוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר, שֶׁהִקְרִיבוּ עֹמֶר תְּחִלָּה. וּמִשִּׁבְעָה בַּאֲדָר, שֶׁמֵּת מֹשֶׁה, שֶׁפָּסַק הַמָּן, הָיוּ מִסְתַּפְּקִין עַד עַכְשָׁו מִמָּן שֶׁבִּכְלֵיהֶם שֶׁלָּקְטוּ בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת הַמָּן אָכְלוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שמות טז, לה). וַהֲלֹא אַרְבָּעִים שָׁנָה חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם? שֶׁהֲרֵי תְּחִלַּת יְרִידַת הַמָּן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּיר. אֱמֹר מֵעַתָּה: בַּחֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם – טָעֲמוּ טַעַם מָן.

(יב) וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן – לְפִיכָךְ, וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ. אִם הָיָה לָהֶם מָן – לֹא הָיוּ אוֹכְלִים מִן הַתְּבוּאָה, שֶׁהַמָּן הָיָה נוֹחַ לָהֶם. מָשָׁל, אוֹמֵר לְתִינוֹק: מִפְּנֵי מָה אַתָּה אוֹכֵל פַּת שְׂעוֹרִין? לְפִי שֶׁאֵין לִי פַּת חִטִּין. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְלֹא הָיָה עוֹד וְגוֹמֵר.

(יג) בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ – מִכָּאן לְעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר שֶׁהִיא מִן הָעִיר; שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר, בְּתוֹךְ יְרִיחוֹ.
הֲלָנוּ אַתָּה – "הֲלִמְסַעְדָּנָא אֲתֵיתָא" [=הַאִם לְעָזְרֵנוּ בָּאתָ?].

(יד) עַתָּה בָּאתִי – לְעֶזְרָתְךָ; שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וּלְתָפְשָׂהּ, לְהַפִּיל הַחוֹמָה. אֲבָל בִּימֵי מֹשֶׁה רַבְּךָ בָּאתִי וְלֹא חָפֵץ בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים" וְגוֹמֵר (שמות לג, טו).

(טו) שַׂר צְבָא ה' – יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא צָבָא לַה'. וּמִיכָאֵל הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מִיכָאֵל שַׂרְכֶם (דניאל י, כא).

פרק ו

(א) סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת – כְּתַרְגּוּמוֹ: "אֲחִידָא בְּדָשִׁין דְּפַרְזְלָא, וּמִתַּקְפָא בְּעַבְרִין דִּנְחַשׁ" [=אֲחוּזָה בְּדַלְתוֹת בַּרְזֶל, וּמְחֻזֶּקֶת בִּבְרִיחִים שֶׁל נְחֹשֶׁת].

(ד) הַיּוֹבְלִים – אֵילִים.

(ה) בִּמְשֹׁךְ – בִּתְקִיעָה אַחֲרוֹנָה, בְּהַאֲרִיךְ הַתּוֹקֵעַ אֶת הַקּוֹל.
תַּחְתֶּיהָ – בִּמְקוֹמָהּ.

(ט) וְהֶחָלוּץ – בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָּד הָיוּ עוֹבְרִים לִפְנֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ בְּנֵי גָּד גִּבּוֹרִים וּמַכִּים בִּזְרוֹעַ חֲזָקָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים לג, כ).

(יג) וְהַמְּאַסֵּף – שֵׁבֶט דָּן הַנּוֹסֵעַ אַחֲרוֹן, וְהוּא מְאַסֵּף אֶת כָּל הַמִּתְעַכְּבִים הָאַחֲרוֹנִים.

(טו) בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – שַׁבָּת הָיָה.

(יז) וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם – הֶקְדֵּשׁ, כִּי הַיּוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ, וְרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ שָׁלָל הַנִּשְׁלָל בּוֹ.

(יח) וַעֲכַרְתֶּם – לְשׁוֹן מַיִם עֲכוּרִים.

(כג) וַיָּבוֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים – כָּאן הָיוּ צְרִיכִים זֵרוּז, וְנַעֲשׂוּ כִּנְעָרִים זְרִיזִים. וּבַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן הָיוּ כְּמַלְאָכִים, שֶׁשָּׁמְרוּ עַצְמָן מִן הָעֲבֵרָה עִם רָחָב הַזּוֹנָה, לְכָךְ נִקְרְאוּ שָׁם מַלְאָכִים. וּלְכָךְ נִקְרְאוּ אֲנָשִׁים, מַלְאָכִים, נְעָרִים.

(כו) בִּבְכוֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ – בִּתְחִלַּת יְסוֹד שֶׁיִּבְנֶה בָּהּ, יָמוּת בְּנוֹ הַבְּכוֹר; וְיִקְבְּרֶנּוּ וְיֵלֵךְ, עַד שֶׁיָּמוּת הַצָּעִיר בִּגְמַר הַמְּלָאכָה, הִיא הַצָּבַת הַדְּלָתוֹת.

פרק ז

(ב) עִם בֵּית אָוֶן – אֵצֶל בֵּית אָוֶן.
מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל – מִמִּזְרָח לְבֵית אֵל.

(ה) עַד הַשְּׁבָרִים – עַד דְּתַבְּרוּנוּן.

(ז) וְלוּ הוֹאַלְנוּ – הַלְוַאי נִמְלַכְנוּ לָשֶׁבֶת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁנִּכְבְּשָׁה כְּבָר.

(ט) וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ – הַמְּשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ. זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּפְשׁוּטוֹ: וּמַה תַּעֲשֶׂה לְשֵׁם גְּבוּרָתְךָ שֶׁיָּצָא כְּבָר, וְעַתָּה יֹאמְרוּ: תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ.

(י) קֻם לָךְ – 'קָם לְךָ' כְּתִיב; עָמַד לְךָ מַה שֶּׁהִתְפַּלַּלְתָּ לְפָנַי וְהִזְכַּרְתָּ. דָּבָר אַחֵר: עָמַדְתָּ לְךָ בַּמַּחֲנֶה וְלֹא יָצָאתָ עִמָּהֶם, וַאֲנִי אָמַרְתִּי: "אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם" (במדבר כז, יז); "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (דברים לא, כג); "כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם" (דברים ג, כח): אִם תֵּלֵךְ אַתָּה לִפְנֵיהֶם – יַצְלִיחוּ, וְאִם לָאו לֹא יַצְלִיחוּ. דָּבָר אַחֵר: קוּם, לָךְ, בִּשְׁבִילְךָ זֹאת לָהֶם, לֹא אָמַרְתִּי לְךָ לְהַקְדִּישׁ שְׁלַל הָעִיר.

(יד) לַבָּתִּים – יֵשׁ בְּמִשְׁפָּחָה אַחַת הַרְבֵּה בָּתֵּי אָבוֹת.
לַגְּבָרִים – לְרָאשֵׁי גֻּלְגֹּלֶת, כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת יָבֹאוּ לַגּוֹרָל.

(טו) [תּוֹסֶפֶת: יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ – הָאֹהֶל וְהַמִּטַּלְטְלִין; אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ – כַּדִּין הַמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה (להלן פסוק כה), אוֹתוֹ וְהַבְּהֵמָה בִּסְקִילָה. וְהַזָּקֵף שֶׁהוּא עַל בָּאֵשׁ מוֹכִיחַ, שֶׁהוּא נִפְרָד מֵ'אוֹתוֹ'. שֶׁכֵּן מָצִינוּ מִקְרָאוֹת שֶׁהַטַּעַם מְחַלְּקָן, כְּמוֹ: אַחֲרֵי, דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ (דברים יא ל), שֶׁ"אַחֲרֵי" מֻפְלָג מִ"דֶּרֶךְ" עַל יְדֵי הַטַּעַם. וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם, יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ הָרָאוּי לִשָּׂרֵף, כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ לְמַטָּה. אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, כַּדִּין הָאָמוּר לְמַטָּה. וְזֶה מִקְרָא קָצָר. וְדוֹמֶה לוֹ: "כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" (שמ"ב ה, ח), לֹא פֵּרֵשׁ מַה יִּהְיֶה לוֹ; וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א' יא, ו) פֵּרֵשׁ: יִהְיֶה לְרֹאשׁ. אַף כָּאן, לֹא פֵּרֵשׁ מַה יִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, וּלְמַטָּה פֵּרֵשׁ.]

(טז) וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל – לִפְנֵי הַחֹשֶׁן, מְקוֹם שֶׁהַשְּׁבָטִים כְּתוּבִים. וּמָסַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִימָן, שֶׁהַשֵּׁבֶט שֶׁחָטָא – אַבְנוֹ כֵּהָה; וְכָהֲתָה אַבְנוֹ שֶׁל יְהוּדָה.

(יז) וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה – לְגוֹרָל אֶחָד. קֵרֵב רָאשֵׁי הַמִּשְׁפָּחוֹת, אָדָם אֶחָד מִכָּל הַמִּשְׁפָּחָה, וְהִטִּילוּ גּוֹרָל עַל מִי יִפֹּל; וְאַחַר כָּךְ עַל כָּל בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה, וּבָא אָדָם אֶחָד מִכָּל בֵּית אָב לְגוֹרָל; וְאַחַר כֵּן בָּאוּ כָּל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הַבַּיִת.

(יט) שִׂים נָא כָבוֹד – הִתְחִיל לְהוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָל. אָמַר לוֹ: בְּגוֹרָל אַתָּה בָּא עָלַי? אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אַתֶּם, הַטֵּל הַגּוֹרָל עַל שְׁנֵיכֶם, וְיִפֹּל עַל הָאֶחָד. אָמַר לוֹ: שִׂים נָא כָבוֹד, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תּוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָלוֹת, שֶׁבּוֹ עֲתִידָה הָאָרֶץ לֵחָלֵק.

(כ) וַיַּעַן עָכָן – רָאָה בְּנֵי יְהוּדָה נֶאֱסָפִים לַמִּלְחָמָה, אָמַר: מוּטָב שֶׁאָמוּת אֲנִי לְבַדִּי, וְאַל יֵהָרְגוּ כַּמָּה אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל.
וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי – גַּם בַּחֲרָמִים אֲחֵרִים בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם" (במדבר כא, ב).

(כא) וָאֵרֶא בַּשָּׁלָל – הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל" וְגוֹמֵר (דברים כ, יד).
אַדֶּרֶת שִׁנְעָר – תַּרְגּוּמוֹ: "אִצְטְלָא (דְּמִילְתָא) בָּבְלַי" [טַלִּית בַּבְלִית]. שֶׁכָּל מֶלֶךְ שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ פַּלְטְרִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ בְּמַלְכוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם (ירמיהו ג, יט). וְהָיָה לְמֶלֶךְ בָּבֶל פַּלְטְרִין בִּירִיחוֹ, וּכְשֶׁהָיָה בָּא לְכָאן – לוֹבֵשׁ אוֹתָם.

(כב) וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה – שֶׁלֹּא יַקְדִּימוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה וְיִטְּלוּהָ מִשָּׁם, לְהַכְחִישׁ אֶת הַגּוֹרָל.

(כג) וַיַּצִּקֻם – "וְאַתִּיכוּנוּן" [וְהִתִּיכוּם]. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין דף מ"ד ע"א): בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ רֻבָּן שֶׁל סַנְהֶדְרִין?

(כד) וְאֶת בָּנָיו וְגוֹמֵר וְכָל יִשְׂרָאֵל – לִרְאוֹת בְּרִדּוּיוֹ, וְיִוָּסְרוּ מִלַּעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ.
וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ – לְאַבְּדָם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ (לעיל פסוק טו).

(כה) וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן – שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.
וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם – הָאֹהֶל וְהַמִּטַּלְטְלִין.
וַיִּסְקְלוּ אֹתָם – הַשּׁוֹר וְהַבְּהֵמָה.

פרק ח

(ב) תָּבֹזּוּ לָכֶם – וְאַל תַּחֲרִימוּ הַשָּׁלָל עוֹד.

(ו) הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם – לְשׁוֹן 'תִּיק', שֶׁנּוֹצִיאֵם מִתִּיק הָעִיר, אישפודרי"ר [esfudrer = להוציא מהנרתיק^[2]] בְּלַעַז. וְיֵשׁ לְפָתְרוֹ לְשׁוֹן נְתִיקָה, כְּמוֹ: "הַתִּיקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה" (ירמיהו יב, ג).

(ז) וְהוֹרַשְׁתֶּם – וּתְתָרְכוּן.

(ט) מִיָּם לָעָי – שֶׁהָעַי מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל, וּבֵית אֵל מִיָּם לָעָי.
וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הָעָם – לִהְיוֹת נָכוֹן בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר.

(י) וַיַּעַל הוּא – כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: אִם הוּא עוֹבֵר לִפְנֵיהֶם – עוֹבְרִין, וְאִם לָאו – אֵין עוֹבְרִין.

(יב) וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ – אוֹרֵב אַחַר אוֹרֵב, אֶחָד קָרוֹב לָעִיר מֵחֲבֵרוֹ.

(יג) וַיָּשִׂימוּ הָעָם – שִׂימָה זוֹ – לְשׁוֹן הַזְמָנָה סָמוּךְ לַחוֹמָה לְהִלָּחֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּבֶן הֲדַד: שִׂימוּ עַל הָעִיר וַיָּשִׂימוּ (ראו מל"א כ, יב).
וְאֶת עֲקֵבוֹ – וְאֶת אָרְבּוֹ, כְּמוֹ: "וַיַּעְקְבֵנִי" (בראשית כז, לו).
וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין מ"ד ע"ב), שֶׁלָּן בְּעֻמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה.

(יד) לַמּוֹעֵד – לִזְמַן הַיּוֹם שֶׁנּוֹעֲצוּ יַחַד מֵאֶתְמוֹל: 'בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֵצֵא', שֶׁהָיוּ מְנַחֲשִׁים וּמְעוֹנְנִים.

(טו) וַיִּנָּגְעוּ – לְשׁוֹן נֶגַע, "וְאִתְּבַרוּ" [=וַיִּשָּׁבְרוּ]. הֶרְאוּ עַצְמָן כְּאִלּוּ הֵם נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.

(יח) נְטֵה בַּכִּידוֹן – הוּא הָיָה סִימָן לָאוֹרֵב לָצֵאת מִן הַמַּאֲרָב, בִּרְאוֹתוֹ הַכִּידוֹן נָטוּי עַל הָעִיר.
כִּידוֹן – אישפיי"ד [espied = רומח^[3]] בְּלַעַז.

(כ) יָדַיִם – כֹּחַ.
וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר – יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּסוּ אֶל הַמִּדְבָּר כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, נֶהְפַּךְ לְהִלָּחֵם אֶל הָרוֹדֵף.

(כב) וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר – הָאוֹרֵב שֶׁהִצִּית אֶת הָעִיר.

(ל) אָז יִבְנֶה וְגוֹמֵר – פָּרָשָׁה זוֹ כְּתוּבָה מֻקְדָּם וּמְאֻחָר, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עָשָׂה כֵּן.

(לב) וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים – הֵן הֵנָּה הָאֲבָנִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה; לְאַחַר מַעֲשֶׂה זֶה, קִפְּלוּ הַסִּיד מֵעֲלֵיהֶם וֶהֱבִיאוּם הַגִּלְגָּל.

(לג) לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה – לְהַקְדִּים בְּרָכוֹת לִקְלָלוֹת, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶּסֶל וּמַסֵּכָה.

פרק ט

(ד) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה – כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּעָרְמָה (בראשית לד, יג), בַּחֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, שֶׁהָיָה חִוִּי. וְיוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן מִן הַחִוִּי הָיוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן.
וַיִּצְטַיָּרוּ – עָשׂוּ עַצְמָם כְּהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּת, לְשׁוֹן "וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח" (ירמיהו מט, יד). וְכָל תֵּבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ צָדֵ"י, כְּשֶׁהִיא מִתְפָּעֶלֶת בִּלְשׁוֹן מִתְפָּעֵל אוֹ נִתְפָּעֵל, בָּאָה טֵי"ת בְּתוֹכָהּ וְחוֹלֶקֶת אֶת אוֹתִיּוֹת שָׁרְשֵׁי הַתֵּבָה, כְּמוֹ: "מַה נִצְטַדָּק" (בראשית מד, טז), מִגִּזְרַת 'צֶדֶק', שֶׁאוֹמֵר 'נִצְטַדָּק'; וְכֵן: "גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע" (דניאל ה, ל), מִגִּזְרַת 'צֶבַע'.
שַׂקִּים בָּלִים – שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים כְּבָאִים מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה.
וּמְצֹרָרִים – לְשׁוֹן מְבֻקָּעִים, לְשׁוֹן אֲרַמִּי: "צִרְיָא דְּחִטֵּי" (פסחים מ' ע"א; "דִּמְצָרֵי זִיקֵי" (ע"ז ל,א).

(ה) נִקֻּדִים – ארשי"ץ [arsez = שרופים, צלויים^[4]] בְּלַעַז, לְשׁוֹן מוֹקֵד. וְכֵן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: כִּיסָנִין.

(ז) אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב – שֶׁמָּא מִיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אַתֶּם.

(יב) הִצְטַיַּדְנוּ – לְשׁוֹן צֵדָה, כְּשֶׁהוֹצֵאנוּהוּ לְצֵדָה לַדֶּרֶךְ.

(יד) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם – קִבְּלוּ דִּבְרֵיהֶם שֶׁצָּדוּם בְּפִיהֶם, לְשׁוֹן "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה" (שמות כא, יג).

פרק י

(יב) אָז יְדַבֵּר – אָמַר שִׁירָה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. לְפִי שֶׁאָמַר לַשֶּׁמֶשׁ: דֹּם, דֹּם מִלּוֹמַר שִׁירָה; וְכָל זְמַן שֶׁהוּא דּוֹמֵם – עוֹמֵד וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ, שֶׁבְּכָל עֵת הִלּוּכוֹ הוּא אוֹמֵר שִׁירָה. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, דֹּם – לְשׁוֹן הַמְתָּנָה, כְּמוֹ: "אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ" (שמ"א יד, ט), וְכֵן: "דֹּם לַה'" (תהלים לז, ז).
וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן – אוֹתוֹ פַּעַם הָיָה הַיָּרֵחַ עוֹמֵד כְּנֶגֶד עֵמֶק אַיָּלוֹן, וְהוּא רָחוֹק מִגִּבְעוֹן; שֶׁהֲרֵי גִּבְעוֹן בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, וְאַיָּלוֹן בִּגְבוּל דָּן.

(יג) הֲלֹא הִיא כְתוּבָה – דָּבָר זֶה נִכְתַּב בַּתּוֹרָה, שֶׁאָמַר לוֹ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף: זַרְעוֹ שֶׁל אֶפְרַיִם יִהְיֶה מְלֹא וְגוֹ' (הַגּוֹיִם. בראשית מח, יט). אֵימָתַי? בַּיּוֹם שֶׁעָמְדָה חַמָּה לִיהוֹשֻׁעַ נִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם שָׁמְעוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים.

(יח) גֹּלּוּ – גַּלְגְּלוּ אֲבָנִים אֶל פִּי הַמְּעָרָה.

(כא) לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: לֹא חָרַץ הַחוֹרֵץ לְאִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לְשׁוֹנוֹ. חָרַץ – לְשׁוֹן דִּבּוּר הַלָּשׁוֹן, וְכֵן: "לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ" (שמות יא, ז). וְכֵן: "אָז תֶּחֱרָץ" דְּדָוִד (שמ"ב ה, כד), תִּקְרָא, תִּצְעַק קוֹל תְּשׁוּאוֹת הַמִּלְחָמָה.

(מ) וְהָאֲשֵׁדוֹת – מְקוֹם שֶׁמֵּי הַגְּבָעוֹת שׁוֹפְכִים.

(מא) מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה – מִצַּד דְּרוֹמִית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, וְלֹא הִסְפִּיק לִכְבֹּשׁ כָּל הַמֶּצֶר, וְנִשְׁאַר מֵעַזָּה עַד הַיָּם. הוּא שֶׁאָמַר לְמַטָּה: "זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאֶרֶת... הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי" וְגוֹמֵר (להלן יג, ב-ג).

פרק יא

(ב) נֶגֶב כִּנְרוֹת – דְּרוֹם גִּנּוֹסַר.
וּבְנָפוֹת דּוֹר – "פִּלְכֵי דּוֹר" (ת"י), קונטרידי"ש [contredes = חבלי ארץ] בְּלַעַז.
מִיָּם –  מַעֲרָבָה.

(ח) מִשְׂרְפוֹת מַיִם – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "חַרְצֵי יַמָּא", שֶׁעוֹשִׂין חֲרִיצִין, וּמֵי הַיָּם יוֹצְאִין לְתוֹכָן, וְנִשְׂרָפִין מֵחֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְנַעֲשִׂים מֶלַח.

(יג) הָעוֹמְדוֹת עַל תִּלָּם – שֶׁלֹּא נֶהֶרְסָה חוֹמָתָם כְּמוֹ יְרִיחוֹ, שֶׁנָּפְלָה חוֹמָתָהּ, וְכֵן הָעַי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה (לעיל ח, כח).
זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ – בְּמָסֹרֶת שְׂרָפָהּ, מֹשֶׁה צִוָּה לוֹ וּמָסַר לוֹ כֵּן. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בְּ"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב".

(יז) הָהָר הֶחָלָק – "טוּרָא שְׁעִיעַ" (ת"י), מַחֲלִיק.
עַד בַּעַל גָּד – בַּמֶּצֶר הַמִּזְרָחִי, וְלֹא הִסְפִּיק לִכְבֹּשׁ בְּחַיָּיו אֶת כָּל הַמֶּצֶר עַד הַצָּפוֹן.
בַּעַל גָּד – "מֵישַׁר גָּד" (ת"י).

(יח) [תּוֹסֶפְתָּא. יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ – בִּגְנוּתוֹ סִפֵּר הַכָּתוּב, שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לִדְחוֹת אֶת כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ כְּדֵי לְהַאֲרִיךְ יָמָיו, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם" (דברים לא, ז). בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא].

פרק יב

(א) אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל – בִּימֵי מֹשֶׁה.

(ב) וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל – שֶׁשָּׁם גְּבוּל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, סוֹף מֶצֶר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הָיוּ בְּנֵי עַמּוֹן מוֹשְׁלִים.

(ה) וַחֲצִי הַגִּלְעָד גְּבוּל סִיחוֹן – שָׁם הָיָה מֶצֶר מֶמְשֶׁלֶת סִיחוֹן, כְּ[מוֹ] שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁחֲצִי הַגִּלְעָד הָיָה שֶׁלּוֹ, וְזֶה חֲצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל עוֹג.

(כג) לְנָפַת דּוֹר – "לְפִלְכֵי דּוֹר" (ת"י).

פרק יג

(א) וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד – מִמַּה שֶּׁאָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם. נִשְׁאֲרָה לְרִשְׁתָּהּ, שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה.

(ב) גְּלִילוֹת – מרק֘י"ש [marches = אזורי גבול] בְּלַעַז.

(ג) מִן הַשִּׁיחוֹר – הוּא נִילוּס, הוּא נַחַל מִצְרַיִם, הוּא סָמוּךְ לִתְחוּם מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּ"אֵלֶּה מַסְעֵי" (במדבר לד, ה). וְלָמַדְנוּ כָּאן שֶׁלֹּא כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ בְּחַיָּיו כָּל מֶצֶר הַדְּרוֹמִי, אֶלָּא מִמִּדְבַּר צִן, הוּא "הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה" (לעיל יב, ז), עַד הַנִּילוּס, הוּא תְּחוּם עַזָּה הָאָמוּר לְמַעְלָה, מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד עַזָּה.
וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה – הָעֶקְרוֹנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם, וּמִתְפַּשֵּׁט לְצַד הַצָּפוֹן יוֹתֵר מִן הָאֲחֵרִים.
לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב – מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם הוּא.
חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים וְגוֹמֵר – הִיא סוֹף גְּמַר הַמֶּצֶר עַד הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁבַּמַּעֲרָב.
הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי וְגוֹמֵר – שִׁשָּׁה סְרָנִים הוּא מוֹנֶה, וּמִתְּחִלָּתָן קְרָאָן חֲמֵשֶׁת? אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אִידּוֹנְרִיקִי שֶׁלָּהֶם חֲמִשָּׁה (חולין ס' ע"ב). הַחֲשׁוּבִים חֲמִשָּׁה הָיוּ, שֶׁהָעַוִּים אֵינוֹ מוֹנֶה מִן הַסְּרָנִים הַחֲשׁוּבִים. וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ, חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים: הָעַזָּתִי, וְהָאַשְׁדּוֹדִי, הָאֶשְׁקְלוֹנִי, הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי, הֵם חֲמִשָּׁה. וְעוֹד נִשְׁאַר לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ הָעַוִּים, שֶׁאֵינָם מִן הַפְּלִשְׁתִּים.

(ד) מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי – פָּסוּק רִאשׁוֹן מָנָה מֶצֶר הַדְּרוֹמִי, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, וְזֶה מוֹנֶה אֶת רֹחַב אוֹתוֹ הַמִּקְצוֹעַ הַנּוֹתָר לִכְבֹּשׁ, כַּמָּה הוּא מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן.
מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי – מִתֵּימָן, זוֹ מְעָרָה לְצִידוֹנִים. עַד אֲפֵקָה, עַד הָאֱמוֹרִי.

(ה) וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ – וּבְמֶצֶר מִזְרָחִי נִשְׁאָר לִכְבֹּשׁ בְּמִקְצוֹעַ הַצָּפוֹן כָּל הַלְּבָנוֹן, מִבַּעַל גָּד עַד סוֹף הַמֶּצֶר, וּבָרֹחַב מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב עַד לְבוֹא חֲמָת. זֶהוּ כָּל מֶצֶר הַצְּפוֹנִי שֶׁלְּבוֹא חֲמָת בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, בְּאֵלֶּה מַסְעֵי (במדבר לד, ח).

(ו) אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם – אַחֲרֵי מוֹתְךָ.
הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה – וְיִכְבֹּשׁ לְאַחַר זְמַן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מַה שֶּׁנָּפַל בְּגוֹרָלוֹ.

(ח) עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי – עִם חֲצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל מְנַשֶּׁה, הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם.

(ט) מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת וְגוֹמֵר – מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ כָּל אֶרֶץ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְאַחַר כָּךְ מְפָרֵשׁ גְּבוּל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי.

(יב) מִיֶּתֶר הָרְפָאִים – שֶׁהָרַג כְּדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם (בראשית יד, ה).

(יט) בְּהַר הָעֵמֶק – "בְּטוּרָא דְּמֵישְׁרָא" (ת"י).

(כה) וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן – חֲצִי מַה שֶּׁכָּבְשׁוּ מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן וּמִסִּיחוֹן.

(כז) הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל – "יַרְדְּנָא וּתְחוּמֵהּ" (ת"י), הֶעָרִים עַל שְׂפָתוֹ.

(כח) הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם – הֶעָרִים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה.
וְחַצְרֵיהֶם – עָרֵי הַפְּרָזִי בְּלֹא חוֹמָה.

פרק יד

(א) אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם – אֲשֶׁר הִנְחִילוּ אוֹתָם.

(ד) כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת – תַּחַת שֵׁבֶט לֵוִי.

(ז) כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי – וְלֹא כַּאֲשֶׁר עִם פִּי. שֶׁהַמְּרַגְּלִים הָיוּ בְּעֵצָה אַחַת, וְיָרֵא כָּלֵב לוֹמַר לָהֶם שֶׁלֹּא יֹאמַר כְּמוֹתָם, וּכְשֶׁבָּא – הִכְחִישָׁם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: "עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ" (במדבר יד, כד), שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.

(י) זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה – לָמַדְנוּ שֶׁשָּׁהוּ בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים. שֶׁהֲרֵי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁלַח מֹשֶׁה הַמְּרַגְּלִים. נִשְׁאֲרוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, וְשֶׁבַע שֶׁכִּבְּשׁוּ, הֲרֵי אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ.

(טו) הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא – אֲבִיהֶם שֶׁל אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, אַרְבַּע הָיָה שְׁמוֹ. דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם הָאָב וּשְׁלֹשָׁה בָּנִים, שֶׁכֵּן קוֹרֵא אוֹתָם יְלִידֵי הָעֲנָק (להלן טו, יד).
וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה – מוּסָב לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. לְאַחַר שֶׁבַע שֶׁכִּבְּשׁוּ סְבִיבוֹתֵיהֶם, נִכְנְעוּ הָאֱמוֹרִיִּים וְלֹא נֶאֶסְפוּ עוֹד לַמִּלְחָמָה עֲלֵיהֶם, לְכָךְ הִתְחִילוּ לַעֲסֹק בְּחִלּוּק הָאָרֶץ.
וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא. אַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא שֶׁגָּרַם לָהֶם שֶׁהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁנִּתְעַכְּבוּ בַּמִּדְבָּר, בְּשָׂכָר שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הַזָּקֵן בְּקִרְיַת אַרְבַּע, שֶׁאָמְרוּ לוֹ: "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כג, ו).

פרק טו

(א) אֶל גְּבוּל אֱדוֹם – סָמוּךְ לְמֶצֶר אֱדוֹם.
נֶגְבָּה – בִּתְחוּם מֶצֶר דְּרוֹמִי שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
מִקְצֵה תֵימָן – בְּסוֹף כָּל הַמֶּצֶר.

(ב) וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל – מֶצֶר דְּרוֹמִי שֶׁל יְהוּדָה.
מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח – הוּא מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּ"אֵלֶּה מַסְעֵי" (במדבר לד, ג).
מִן הַלָּשׁוֹן – שֶׁל יָם:

(ג) וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים – וְאֵינוֹ אוֹמֵר 'וְיָצָא' 'וְנָסַב' 'וְתָאַר' אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁחוּט שֶׁל גְּבוּל בּוֹלֵט אֶל הַחוּץ אוֹ כּוֹנֵס לְצַד פָּנִים, שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ מְכֻוָּן. וְכָאן הוּא בּוֹלֵט אֶל הַחוּץ וּבָא מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, בַּדָּרוֹם שֶׁל מַעֲלֵה עַקְרַבִּים. נִמְצָא שֶׁמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים לִפְנִים מִן הַחוּט, וְעָבַר וּבָא לוֹ אֶל הַמַּעֲרָב.
צִנָה – לְצִן. וְכָל תֵּבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ, הֵטִיל לָהּ הֵ"א בְּסוֹפָהּ.
וְעָלָה – כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹלֶה מִן הַמִּזְרָח, לְצַד יְרוּשָׁלַיִם הוּא עוֹלֶה, וּמִיְּרוּשָׁלַיִם וָהָלְאָה הוּא יוֹרֵד. כָּאן לָמַדְנוּ שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם גְּבוֹהָה מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וִירוּשָׁלַיִם אֵינָהּ נִזְכֶּרֶת בְּמֶצֶר זֶה, שֶׁבְּמֶצֶר צְפוֹנִית שֶׁל יְהוּדָה הָיְתָה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן.
וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ – הַחוּט הוֹלֵךְ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, נִמְצֵאת קָדֵשׁ לִפְנִים מִן הַחוּט.
וְעָבַר חֶצְרוֹן – לְצַד הַמַּעֲרָב הוּא מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ, עַד 'וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו הַיָּמָּה' (ע"פ פס' ד).

(ד) תֹּצְאוֹת – סוֹפוֹ שֶׁל מֶצֶר. אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא מֶצֶר מַעֲרָבִי לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא גְּבוּל יְהוּדָה מַחֲזִיק כָּל אָרְכָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, וְעוֹמֵד בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

(ה) וּגְבוּל קֵדְמָה – חוּט הַמָּתוּחַ לְמֶצֶר מִזְרָחִי שֶׁל יְהוּדָה.
יָם הַמֶּלַח – שֶׁהוּא מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לָאָרֶץ, בְּ"אֵלֶּה מַסְעֵי" (במדבר לד, יב).
עַד קְצֵה הַיַּרְדֵּן – רָחְבּוֹ שֶׁל גְּבוּל יְהוּדָה אֵינוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יָם הַמֶּלַח, עַד מָקוֹם שֶׁהַיַּרְדֵּן נוֹפֵל בְּיַם הַמֶּלַח, שֶׁהַיַּרְדֵּן אַף הוּא בְּמֶצֶר מִזְרָח שֶׁל אֶרֶץ כְּנָעַן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּ"אֵלֶּה מַסְעֵי" בְּמֶצֶר מִזְרָחִי (שם): "וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח", שֶׁהוּא בַּמִּקְצוֹעַ.
וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה – חוּט מֶצֶר הַמָּתוּחַ לְמֶצֶר צָפוֹן, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, מִלְּשׁוֹן יָם הַמֶּלַח, מִמָּקוֹם שֶׁהַיַּרְדֵּן נוֹפֵל בּוֹ, שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁשָּׁם כָּלֶה רֹחַב גְּבוּל מֶצֶר הַמִּזְרָחִי. "וְעָלָה" לְצַד הַמַּעֲרָב "בֵּית חָגְלָה" (פס' ו), וְעָבַר הַחוּט מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה, נִמְצָא בֵּית הָעֲרָבָה בְּתוֹךְ גְּבוּל יְהוּדָה לִפְנִים מִן הַחוּט.

(ו) וְעָלָה הַגְּבוּל וְגוֹמֵר אֶבֶן בֹּהַן – כָּל מַה שֶּׁהוֹלֵךְ עַד יְרוּשָׁלַיִם הוּא עוֹלֶה.

(ז) וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר – שֶׁהָיָה עֵמֶק עָכוֹר בֵּין אֶבֶן בֹּהַן לִדְבִיר.
וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל – וּכְשֶׁמַּגִּיעַ כְּנֶגֶד הַגִּלְגָּל, מַרְחִיב הַגְּבוּל וְיוֹצֵא חוּט הַמֶּצֶר לְצַד הַצָּפוֹן אֶל הַגִּלְגָּל, אֲשֶׁר הוּא נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים, אֲשֶׁר הַמַּעֲלֶה בִּדְרוֹם הַנַּחַל. נִמְצָא הַנַּחַל חוּץ מִן הַחוּט, שֶׁלֹּא בִּגְבוּל יְהוּדָה.
מִנֶּגֶב לַנַּחַל – עֵמֶק וּמִדְרוֹן הָיָה בְּלֹא מַיִם:
אֶל עֵין רוֹגֵל – מַעְיַן הַכּוֹבְסִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "עֵין קַצָּרָא". וְקוֹרֵא אֶת הַכּוֹבֵס רוֹגֵל, עַל שֵׁם שֶׁבּוֹעֵט אֶת בִּגְדֵי הַצֶּמֶר בְּרַגְלָיו, פולו"ן [folon = כובס (הדורך את הבגד כדי לאשפרו)]^[5] בְּלַעַז.

(ח) וְעָלָה וְגוֹמֵר גֵּי בֶּן הִנֹּם – עוֹדֶנּוּ עוֹלֶה מְעַט עַד עֵין עֵיטָם, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא יוֹרֵד. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נ"ד ע"ב): "סָבוּר לְמִבְנַיְהוּ בְּעֵין עֵיטָם" [=סברו לבנות את בית המקדש בעין עיטם], שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִירוּשָׁלַיִם מְעַט.
אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב – נִמְצֵאת יְרוּשָׁלַיִם חוּץ מִן הַחוּט, וְאֵינָהּ בִּגְבוּל יְהוּדָה אֶלָּא בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁהוּא בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל יְהוּדָה.

(ט) וְתָאַר – לְשׁוֹן 'וְנָסַב בְּעֹגֶל', כְּמוֹ: "וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ" (ישעיהו מד, יג). וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם אֶת כֻּלָּם "וְיַסְחַר" [=ויסובב].
וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן – הַחוּט יוֹצֵא לְצַד הַצָּפוֹן, וְהַגְּבוּל הִרְחִיב עַד עָרֵי הַר עֶפְרוֹן.
וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה – אֵין זֶה לְצַד הַמַּעֲרָב, אֶלָּא הַבְּלִיטָה לְצַד צָפוֹן.

(י) וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה – עַכְשָׁו חוֹזֵר לְמִנְיָנוֹ הָרִאשׁוֹן, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.
אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה – שֶׁהָיָה הַחוּט בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל הַר יְעָרִים. נִמְצָא הַר יְעָרִים בְּתוֹךְ גְּבוּל יְהוּדָה, לִפְנִים מִן הַחוּט.

(יא) וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל – סוֹף הַמֶּצֶר.
יָמָּה – אֶל יָם הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא מֶצֶר מַעֲרָבִי.

(יג) אֶל פִּי ה' לִיהוֹשֻׁעַ – כְּמָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ.

(יד) וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב – לְאַחַר מִיתַת יְהוֹשֻׁעַ. כִּי עֲדַיִן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לֹא נִלְכְּדָה חֶבְרוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (א, כ). וְלֹא נִכְתְּבָה כָּאן אֶלָּא מִפְּנֵי הַחֲלֻקָּה.

(טו) קִרְיַת סֵפֶר – רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תמורה ט"ז ע"א): אֵלּוּ הֲלָכוֹת שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהֶחֱזִיר עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז מִפִּלְפּוּלוֹ.

(יז) אֲחִי כָלֵב – מֵאִמּוֹ.

(יח) וַתִּצְנַח – "וְאִתְרְכִינַת" (ת"י) [והרכינה עצמה], הִטְּתָה עַצְמָהּ לִפֹּל בְּרַגְלָיו.

(יט) תְּנָה לִי בְּרָכָה – פַּרְנָסָה.
אֶרֶץ הַנֶּגֶב – חֲרֵבָה, כְּמוֹ: "חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ח, יג), וּמְתַרְגֵּם: "נַגִּיבוּ", שיק֘"א [seche = יְבֵשָׁה^[6]] בְּלַעַז. בַּיִת מְנֻגָּב מִכָּל טוּב, אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא תּוֹרָה.
נְתַתָּנִי – נָתַתָּ לִי, כְּמוֹ: "דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם" (בראשית לז, ד), דַּבֵּר אֵלָיו; "בָּנַי יְצָאוּנִי" (ירמיהו י, כ), יָצְאוּ מִמֶּנִּי; "וּבִשְּׁלָם" (מל"א יט, כא), בִּשֵּׁל לָהֶם.
גֻּלֹּת – מַעְיָנוֹת.

(כא) וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה – בִּגְבוּל מַטֵּה יְהוּדָה. הוּא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (גיטין ז' ע"א): לֹא מָנָה יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא עֲיָרוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִים.

(לב) כָּל עָרִים עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע – וּבִפְרָטָן אַתָּה מוֹצֵא שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה? אֶלָּא אֵלֶּה הַיְּתֵרוֹת – נָטְלוּ בְּנֵי שִׁמְעוֹן מֵחֵבֶל בְּנֵי יְהוּדָה, וְנִזְכָּרוֹת הֵם בְּנַחֲלַת שִׁמְעוֹן: 'בְּאֵר שֶׁבַע וּמוֹלָדָה חֲצַר שׁוּעָל וְעֶצֶם וְאֶלְתּוֹלַד וְחָרְמָה וְצִקְלָג וְעַיִן וְרִמּוֹן' (לקמן יט, ב-ז), הֲרֵי תֵּשַׁע הַיְּתֵרוֹת הַמְּנוּיוֹת כָּאן.

(לו) עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה – וּבִפְרָטָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה? אוֹמֵר אֲנִי: תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם אֶחָד הוּא, וְזֶה פֵּרוּשׁוֹ: תַּפּוּחַ וְהָעַיִן שֶׁלּוֹ. הוּא עֵין תַּפּוּחַ הָאָמוּר בְּנַחֲלַת מְנַשֶּׁה: "אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ" (לקמן יז, ז).

(מז) וְהַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל – נִסִּין שֶׁבַּיָּם, שֶׁקּוֹרִין אישלי"ש [isles = איים^[7]] בְּלַעַז.

(סג) לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם – שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: יְכוֹלִין הָיוּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ רַשָּׁאִין, מֵחֲמַת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ. וִיבוּסִי זֶה לֹא עַל שֵׁם הָאֻמָּה הָיָה, אֶלָּא מִגְדַּל דָּוִד שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וּשְׁמוֹ יְבוּס, וּבְנֵי אוֹתוֹ מָחוֹז מִפְּלִשְׁתִּים הָיוּ. וּכְשֶׁכָּבְשׁוּ בְּנֵי יְהוּדָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם, לֹא הוֹרִישׁוּ אֶת בְּנֵי אוֹתוֹ מָחוֹז.

פרק טז

(א) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף – בְּמֶצֶר צְפוֹנִי שֶׁל גְּמַר כִּבּוּשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ נָפַל לָהֶם הַגּוֹרָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַטָּה: "וּבְנֵי יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן" (להלן יח, ה). וְהַרְבֵּה מִן הָאָרֶץ הָיָה בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף, שֶׁנָּטְלוּ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים אַחֲרֵיהֶם [רָצָה לוֹמַר: בֵּינֵיהֶם], כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין: "וַיֵּצֵא גְּבוּל גּוֹרָלָם בֵּין בְּנֵי יְהוּדָה וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף" (שם, יא).
מִיַּרְדֵּן יְרִיחוֹ לְמֵי יְרִיחוֹ מִזְרָחָה – הִתְחִיל הַגְּבוּל לְמִזְרָח.
הַמִּדְבָּר עוֹלֶה מִירִיחוֹ – אֶל הַמִּדְבָּר עוֹלֶה הַגְּבוּל מִיְּרִיחוֹ, וּבָא לוֹ לְצַד מַעֲרָב לְבֵית אֵל.

(ה) מִזְרָחָה עַטְרוֹת אַדָּר – לַמִּזְרָח מַתְחִיל מֵעַטְרוֹת אַדָּר, וּמִשָּׁם רֹחַב תִּחוּמוֹ עַד בֵּית חוֹרוֹן. הֲרֵי רָחְבּוֹ.

(ו) וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה – אָרְכּוֹ הָיְתָה לְצַד הַמַּעֲרָב אֶל הַמִּכְמְתָת, מִצָּפוֹן שֶׁל הַמִּכְמְתָת הוֹלֵךְ הַחוּט.
וְנָסַב הַגְּבוּל – מִתְפַּשֵּׁט רֹחַב הַתְּחוּם לְצַד צָפוֹן, וְהַחוּט יוֹצֵא בִּבְלִיטָתוֹ בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תַּאֲנַת שִׁילֹה.
וְעָבַר אוֹתוֹ – וְעָבַר הַגְּבוּל אֶת תַּאֲנַת שִׁילֹה, וְעָבַר הַחוּט מִמִּזְרָח שֶׁל יָנוֹחַ. כָּל זֶה בְּלִיטַת הָרֹחַב, עַד וְיָצָא הַיַּרְדֵּן, וְשָׁם עִיר וּשְׁמָהּ תַּפּוּחַ, וּמִשָּׁם יָסֹב הַחוּט לְמִדַּת אֹרֶךְ הַגְּבוּל יָמָּה, לְנַחַל קָנָה.

(ט) וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת – וְגַם זֶה עוֹד מִנַּחֲלַת אֶפְרַיִם: עָרִים הָיוּ לָהֶם מֻבְדָּלוֹת מִתִּחוּמוֹ, וּמֻבְלָעוֹת בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי מְנַשֶּׁה.

פרק יז

(א) לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה – לְפִיכָךְ נָטַל תְּחִלָּה, בִּימֵי מֹשֶׁה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן.

(ה) וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה – שִׁשָּׁה לְשִׁשָּׁה בָּתֵּי אָבוֹת הַמְּנוּיִים לְמַעְלָה, וְאַרְבַּע לִבְנוֹת צְלָפְחָד. לֹא שֶׁתְּהֵא כָּל אַחַת בֵּית אָב לְעַצְמָהּ, אֶלָּא שֶׁנָּטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים: חֵלֶק שֶׁל אֲבִיהֶם, שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וּלְפִי מִנְיַן הַיּוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ; וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר אָבִיו, שֶׁהָיָה גַּם הוּא מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם; וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר, וְנָטַל שְׁנֵי חֲלָקִים; וְעוֹד הָיָה לָהֶם חֵלֶק אֲחִי אֲבִיהֶם, שֶׁמֵּת בַּמִּדְבָּר בְּלֹא בָּנִים, וְנָטְלוּ נַחֲלָה בְּחֶלְקוֹ. כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּבָבָא בָּתְרָא (דף קי"ח ע"א). וְלֹא הֻזְקַק הַכָּתוּב לְהַשְׁמִיעֵנוּ מִנְיַן חֶלְקֵי הַבָּנוֹת, אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ חֵלֶק בְּכוֹרָה; וּלְהוֹדִיעַ שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֵלֶק יְרֻשָּׁה לָהֶם מֻחְזֶקֶת מֵאֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁאִלּוּלֵי כֵּן, אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק.

(ו) וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד – שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים.

(ח) אֶרֶץ תַּפּוּחַ – הַכְּפָרִים וְהַחֲצֵרִים. וְתַפּוּחַ עַצְמָהּ, הָעִיר, הָיְתָה לִבְנֵי אֶפְרַיִם.
אֶל גְּבוּל מְנַשֶּׁה – עַל מֶצֶר מְנַשֶּׁה לְסוֹף גְּבוּלוֹ.

(ט) עָרִים הָאֵלֶּה – מִתַּפּוּחַ עַד נַחַל קָנָה, לְאֶפְרַיִם הָיוּ בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה.

(י) נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם – אֶפְרַיִם נָטַל חֶלְקוֹ מִדָּרוֹם, לְצַד הָאָרֶץ שֶׁבֵּין בְּנֵי יְהוּדָה לִשְׁאָר הַשְּׁבָטִים.
וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה – מְנַשֶּׁה נָטַל לְצַד צָפוֹן.

(יא) שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת – תְּלָתָא פִּלְכִין. וּשְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת הַנִּזְכָּרִים כָּאן, שֶׁל דֹּאר וְשֶׁל עֵין דּוֹר הָיוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה בְּסֵפֶר זֶה: "מֶלֶךְ דּוֹר לְנָפַת דּוֹר" (לעיל יב, כג), וּבְפָסוּק אַחֵר אוֹמֵר: "לְנָפַת דֹּאר מִיָּם" (שם יא, ב). וְכָאן כָּךְ הוּא אוֹמֵר: וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ, שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת שֶׁהָיוּ לָהּ.

(יב) וַיּוֹאֶל – וַיֹּאבֶה.

(יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף – שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה.
עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה' – עַד אֲשֶׁר רָאִיתָ שֶׁנִּתְרַבָּה מִנְיָנוֹ מִמִּנְיָן רִאשׁוֹן לְמִנְיָן שֵׁנִי, עֶשְׂרִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, כְּמִנְיַן 'כֹּה' בְּגִימַטְרְיָא. בְּמִנְיָן רִאשׁוֹן אַתָּה מוֹצֵא בִּמְנַשֶּׁה בְּסֵפֶר בַּמִּדְבָּר (א, לד): "שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם", וּבְפִינְחָס (שם כו, לד): שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת. דָּבָר אַחֵר: עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה, בְּרָכָה נֶאֶמְרָה לְאַבְרָהָם (בראשית טו, ה): "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ", נִתְקַיְּמָה בִּי. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה, עַד אֲשֶׁר כָּךְ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה.

(טו) אִם עַם רַב אַתָּה – יֵשׁ בְּךָ כֹּחַ לִכְרֹת יְעָרוֹת וּלְפַנּוֹתָהּ, כְּעֵין שֶׁקּוֹרִין אישרטי"ר [esarter = לְבָרֵא (להכשיר קרקע בעקירת הקוצים והסלעים)^[8]] בְּלַעַז, וְשָׁם תִּבְנֶה עָרִים.
וּבֵרֵאתָ – לְשׁוֹן כְּרִיתָה, כְּמוֹ: "וּבָרֵא אֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָם" (יחזקאל כג, מז), אישרטיר"ש בְּלַעַז.
אָץ – דָּחוּק.

(טז) לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר – כִּי אָץ הוּא לָנוּ כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ.
לֹא יִמָּצֵא – לֹא יַסְפִּיק.
וְרֶכֶב בַּרְזֶל – וּמַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר לַעֲלוֹת הַיַּעְרָה וְלִכְבֹּשׁ בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים, עַם חָזָק הוּא אוֹתוֹ כְּנַעֲנִי וְרֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ. וְאַל תִּתְמַהּ אִם קְרָאוֹ לַפְּרִזִּי וּרְפָאִים, כְּנַעֲנִי, כִּי כֻּלָּם בְּנֵי כְּנַעַן הָיוּ.

(יח) כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ – אוֹתוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ: עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה.
כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ – כִּי יַעַר הוּא, וְאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לְעַם רָב, וִיבָרְאוּהוּ וִיפַנּוּהוּ.
וּבֵרֵאתוֹ – אַתָּה, שֶׁאַתָּה עַם רָב.
וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי – עַל יְדֵי שֶׁאַתָּה עַם רָב.
כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ – וְאֵין אֶחָד מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים כְּדַאי לְהִלָּחֵם בּוֹ.
כִּי חָזָק הוּא – וְאַתָּה יֵשׁ בְּךָ הַיְּכֹלֶת, וְתוֹרִישֶׁנּוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (ב"ב קי"ח ע"א): עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה – הַחְבִּיאוּ עַצְמְכֶם בַּיְּעָרוֹת, שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּכֶם עַיִן הָרָע.

פרק יח

(א) וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד – שֶׁעָשׂוּ בַּמִּדְבָּר. וְלֹא הָיָה שָׁם תִּקְרָה, אֶלָּא בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים מִלְּמַטָּן וִירִיעוֹת מִלְּמַעְלָן. כָּךְ שָׁנִינוּ בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נ"ד ע"ב).
וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם – מִשֶּׁנִּקְבַּע הַמִּשְׁכָּן, הָיְתָה הָאָרֶץ נוֹחָה לִכָּבֵשׁ לִפְנֵיהֶם.

(ב) שִׁבְעָה שְׁבָטִים – שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ נַחֲלָתָן רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה – בִּימֵי מֹשֶׁה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן כְּבָר נָפַל גּוֹרָל לִיהוּדָה וּלְאֶפְרַיִם וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, הֲרֵי חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים.

(ג) מִתְרַפִּים – מִתְרַשְּׁלִין.

(ד) לַשָּׁבֶט – לְכָל שֵׁבֶט מִן הַשִּׁבְעָה.
לְפִי נַחֲלָתָם – לְשִׁבְעָה חֲלָקִים. וְלֹא בְּשָׁוֶה, אֶלָּא לְפִי הַשְּׁבָטִים הָרְאוּיִין לְחֶלְקָם, לָרַב לְפִי רֻבּוֹ וְלַמְּעַט לְפִי מִעוּטוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" וְגוֹמֵר (במדבר כו, נד).

(ה) וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים – אוֹתָהּ שֶׁנִּכְבְּשָׁה כְּבָר, וְהָעֲתִידָה לִכָּבֵשׁ.
יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב – אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם נָפַל לוֹ גּוֹרָל, כָּל הַמֶּצֶר הַדְּרוֹמִי.
וּבֵית יוֹסֵף וְגוֹמֵר מִצָּפוֹן – צְפוֹנִי לְמַה שֶׁנִּכְבַּשׁ כְּבָר, וְעוֹד יֵשׁ הַרְבֵּה לִכְבֹּשׁ, צַד הַמֶּצֶר מִבַּעַל גָּד עַד לְבֹא חֲמָת, שֶׁהוּא אֵצֶל הֹר הָהָר בְּמֶצֶר צְפוֹנִי. וְהַשֶּׁבַע שְׁבָטִים יַחְלְקוּ אוֹתָהּ שֶׁבֵּין יְהוּדָה לְיוֹסֵף, וְאוֹתָהּ הָעוֹמֶדֶת לִכָּבֵשׁ.

(ו) וְיָרִיתִי – וְהִשְׁלַכְתִּי, כְּמוֹ: "יָרָה בַיָּם" (שמות טו, ד).

(יב) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה – וַיְהִי מֶצֶר גְּבוּל הַצְּפוֹנִי שֶׁלָּהֶם מִן הַיַּרְדֵּן. שֶׁבַּמִּזְרָח מַתְחִיל הַמֶּצֶר, וְעָלָה אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן, וְעָלָה מִשָּׁם אֶל הַמַּעֲרָב אֶל עֵבֶר יְרִיחוֹ, וּמוֹשֵׁךְ הַחוּט בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ. נִמְצֵאת יְרִיחוֹ לִפְנִים מִן הַחוּט, בְּחֵלֶק בִּנְיָמִין.
מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן – לַמִּדְבָּר שֶׁל בֵּית אָוֶן.

(יג) וְעָבַר מִשָּׁם – לְצַד הַמַּעֲרָב.
לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה הִיא בֵּית אֵל – שֶׁקְּרָאָהּ יַעֲקֹב (בראשית כח, יט). וְלֹא זוֹ הִיא בֵּית אֵל שֶׁאֵצֶל הָעַי, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר בִּגְבוּל יוֹסֵף: וְיָצָא מִבֵּית אֵל לוּזָה (לעיל טז, ב). לָמַדְנוּ שֶׁשְּׁנַיִם הָיוּ. וְלוּז לֹא בְּחֵלֶק בִּנְיָמִין הָיְתָה, שֶׁהֲרֵי חוּט הַמֶּצֶר מִלּוּז וְלִפְנִים הוּא, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר: "אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה" (פסוק יג). הַחוּט הוֹלֵךְ בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל לוּז, נִמְצֵאת לוּז מִן הַחוּט וְלַחוּץ, בְּנַחֲלַת בְּנֵי יוֹסֵף. וּבֵית אֵל הָיְתָה בְּחֵלֶק בִּנְיָמִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַטָּה בָּעִנְיָן (פסוק כב).

(יד) וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה – בְּעַטְרוֹת אַדָּר כָּלָה אֹרֶךְ הַצְּפוֹנִי מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, וּמִשָּׁם נְסַב הַחוּט לִגְבוּל הַמַּעֲרָב שֶׁל בִּנְיָמִין, לֵילֵךְ נֶגְבָּה, מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם חוּט הַמַּעֲרָבִית, מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חוֹרוֹן נֶגְבָּה. מִן הָהָר אֲשֶׁר בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל בֵּית חוֹרוֹן, מִשָּׁם הָיָה מַתְחִיל מִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית צְפוֹנִית שֶׁל בִּנְיָמִן, וּבָא לוֹ הַחוּט מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם.
וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו – מִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית שֶׁלּוֹ, אֶל קִרְיַת יְעָרִים שֶׁל יְהוּדָה. נִמְצָא רֹחַב גְּבוּל בִּנְיָמִין נוֹטֵל כָּל רֹחַב הָאָרֶץ שֶׁבֵּין יְהוּדָה לְאֶפְרַיִם. גְּבוּל דְּרוֹמִי שֶׁלּוֹ עִם גְּבוּל צְפוֹנִית שֶׁל יְהוּדָה, וְשָׁם הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַטָּה בָּעִנְיָן, לְפִיכָךְ הָיָה לִשְׁנֵי הַשְּׁבָטִים חֵלֶק בָּהּ. וּגְבוּל צְפוֹנִי שֶׁל בִּנְיָמִין וּדְרוֹמִי שֶׁל אֶפְרַיִם נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה. וְשָׁם הָיְתָה שִׁילֹה בְּחֵלֶק אֶפְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁילֹה וְגוֹמֵר, וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (תהלים עח, ס-סז). וְאַף לְבִנְיָמִין הָיָה בּוֹ חֵלֶק, וְכֵן שָׁנִינוּ בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נ"ד ע"ב): בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שָׁרְתָה לָהֶם שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל: בְּשִׁילֹה, וְנוֹב, וּבֵית הָעוֹלָמִים; וּבְכֻלָּן לֹא שָׁרְתָה אֶלָּא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין.
זֹאת פְּאַת יָם – רוּחַ מַעֲרָבִי, מֵעַטְרוֹת אַּדָּר עַד קִרְיַת יְעָרִים.

(טו) וּפְאַת נֶגְבָּה – מֶצֶר דְּרוֹמִי לְבִנְיָמִין, וְהוּא צְפוֹנִי שֶׁל יְהוּדָה. וְכָל הַתְּחוּמִין הַמְּנוּיִין כָּאן נִמְנוּ בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל יְהוּדָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב כָּאן וַיֵּרֶד, כָּתוּב בִּיהוּדָה וְעָלָה, לְפִי שֶׁכָּאן הוּא מוֹנֶה מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח, וְשָׁם מוֹנֶה מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.
וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה – אֶל יָם אֶחָד. וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיזֶה יָם הוּא.

(יט) אֶל לְשׁוֹן יָם הַמֶּלַח צָפוֹנָה – בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל לָשׁוֹן. נִמְצָא כָּל הַלָּשׁוֹן בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה.
אֶל קְצֵה הַיַּרְדֵּן – מָקוֹם שֶׁהַיַּרְדֵּן נוֹפֵל בְּיַם הַמֶּלַח. וְהוּא נִמְנָה מִקְצוֹעַ מִזְרָחִית צְפוֹנִית לִיהוּדָה, וְכָאן הוּא מוֹנֶה מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לְבִנְיָמִין.

(כ) וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל אֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה – הַיַּרְדֵּן הָיָה לוֹ לְבִנְיָמִין מֶצֶר מִזְרָחִי, שֶׁהַיַּרְדֵּן הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי רֹחַב כָּל גְּבוּלוֹ לַמִּזְרָח.

(כח) וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַיִם – כָּל אַחַת עִיר לְעַצְמָהּ, וְכֵן גִּבְעַת, קִרְיַת. חָמֵשׁ עָרִים בְּפָסוּק זֶה.

פרק יט

(א) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי – שֵׁנִי לְבִנְיָמִין, שֶׁגּוֹרַל בִּנְיָמִין הָיָה רִאשׁוֹן לְשִׁבְעָה הַשְּׁבָטִים, שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ לִשְׁלוּחָיו: "וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים" (לעיל יח, ה). שֶׁכְּבָר נָטְלוּ יְהוּדָה וְיוֹסֵף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: "יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב" וְגוֹמֵר. מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ שִׁבְעָה גּוֹרָלוֹת.

(ט) רַב מֵהֶם – מִן הָרָאוּי לָהֶם.

(יב) כִּסְלֹת תָּבוֹר – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן כְּסָלִים, פלנק"ש [flancs = כסלים (השרירים הפנימיים של הירך סמוך לכליה)^[9]] בְּלַעַז, לֹא בְּגָבְהוֹ וְלֹא בְּשִׁפּוּלוֹ אֶלָּא בְּשִׁפּוּעוֹ, וְסָמוּךְ לְאֶמְצָעוֹ, קָרוֹב לְצַד אֲחוֹרַיִם, וּמִלְּצַד פָּנָיו, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכְּסָלִים עוֹמְדוֹת בַּבְּהֵמָה. וּבְמָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר: "אַזְנוֹת תָּבוֹר" (להלן פסוק לד), סָמוּךְ לְרֹאשׁוֹ הוּא, בִּמְקוֹם הָאָזְנַיִם.

(יג) קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר – מִמִּזְרָח לְגַת הַחֵפֶר, שֵׁם עִירוֹ שֶׁל יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי (מל"ב יד, כה).
עִתָּה קָצִין – שֵׁם הָעִיר, עִתָּה קָצִין.
הַמְּתֹאָר הַנֵּעָה – הַמּוּסָב עַל נֵעָה, כְּלוֹמַר: מִשָּׁם תָּאַר הַגְּבוּל לְנֵעָה. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וְנָפֵק לְרִמּוֹן, וּמִתַּמָּן מִסְתְּחַר לְנֵעָה" [=ויוצא לרימון, ומשם מסתובב אל נעה].

(כט) מִבְצַר צֹר – קִרְוִין כְּרִיכָן, קִרְוֵי תֻּקְפָּא [=ערים בצורות, ערי מעוז].
צֹר – לְשׁוֹן צוּר.
מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה – "מַעֲדַב אַכְזִיבָה" (ת"י), מִגּוֹרַל כְּזִיב.

(לה) וְעָרֵי מִבְצָר – הָיוּ לְנַפְתָּלִי הַצִּדִּים צֵר.

(מא) צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל – מִשֶּׁל יְהוּדָה הָיָה (לעיל טו, לג), וְנָפַל גּוֹרַל בְּנֵי דָּן סָמוּךְ לָהֶם.

(מז) וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם – כָּאן נָטְלוּ קְצָת; וְעוֹד נָפַל לָהֶם גּוֹרָל בְּמָקוֹם אַחֵר, רָחוֹק מִגְּבוּלָם, וּשְׁאָר שְׁבָטִים מַפְסִיקִין בֵּינְתַיִם.
וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם – לְאַחַר זְמַן, בִּימֵי עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, וּבִימֵי פֶּסֶל מִיכָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (יח, ב).
לֶשֶׁם – הִיא לַיִשׁ הָאֲמוּרָה בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (יח, יד).

(נא) אֲשֶׁר נָחֲלוּ – הִנְחִילוּ.

פרק כ

(ו) עַד עָמְדוֹ וְגוֹמֵר לַמִּשְׁפָּט – אִם יִפָּטֵר מִגָּלוּת, יִפָּטֵר; וְאִם יִתְחַיֵּב גָּלוּת, יַחֲזֹר לְעִיר מִקְלָטוֹ, וְיֵשֵׁב שָׁם "עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" ( במדבר לה, כה).

(ח) וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ – בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר וְגוֹמֵר (דברים ד, מג).

(ט) הַמּוּעָדָה – הַהַזְמָנָה, הַיְּעוּדוֹת לְכָךְ.

פרק כא

(ה) וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים – הֵם בְּנֵי מֹשֶׁה וּבְנֵי יִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל.
מִמִּשְׁפְּחֹת מַטֵּה אֶפְרַיִם – מִנַּחֲלַת שֵׁבֶט בְּנֵי אֶפְרַיִם נָפְלוּ לָהֶם אֵלֶּה הֶעָרִים. שֶׁבְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט נָטְלוּ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, ח): "מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם".

(ט) אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְהֶן בְּשֵׁם – לְפִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְמַעְלָה אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם, וּלְמַטָּה הוּא מְפָרֵשׁ אֶת שְׁמוֹתָם, לְכָךְ אָמַר: אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְהֶן בְּשֵׁם.

(יח) וְאֶת עַלְמוֹן – וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א' ו, מה): "וְאֶת עָלֶמֶת". הוּא בַּחוּרִים, שֶׁיּוֹנָתָן מְתַרְגֵּם אוֹתָהּ "עַלְמוּת" (שמ"ב ג, טז).
אֶת מִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבוֹתֶיהָ – אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.

פרק כב

(ז) וְגַם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ – לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, כַּאֲשֶׁר שִׁלַּח אֶת בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָד.

(ח) עִם אֲחֵיכֶם – בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָּד. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: עִם אֲחֵיכֶם – שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לִשְׁמֹר אֶת הֶעָרִים עִם הַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְלֹא עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עִם הַחֲלוּצִים, גַּם הֵם נָטְלוּ חֵלֶק בַּבִּזָּה.

(יב) לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא – לְפִי שֶׁנֶּאֶסְרוּ הַבָּמוֹת מִשֶּׁנִּקְבַּע הַמִּשְׁכָּן בְּשִׁילֹה.

(יט) אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם – שֶׁלֹּא בָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁרוֹת בָּהּ שְׁכִינָתוֹ.
וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ – כְּמוֹ 'וּבָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ'.

(כב) אֵל אֱלֹהִים ה' – אֵל כָּל הָאֱלֹהִים, הוּא ה', הַיּוֹדֵעַ כִּי לֹא בְמֶרֶד וְגוֹמֵר. וּכְשֶׁכָּפַל לוֹמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים "אֱלֹהִים", בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ – כְּלַפֵּי שְׁכִינָה אָמְרוּ.

(כג) הוּא יְבַקֵּשׁ – יִפָּרַע מִמֶּנּוּ.

(כד) מִדְּאָגָה מִדָּבָר – מֵחֲמַת דַּאֲגַת יִרְאַת דְּבַר חֶרְפָּה עָשִׂינוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ: פֶּן יֹאמְרוּ בְּנֵיכֶם מָחָר לְחָרֵף אֶת בָּנֵינוּ. כְּשֶׁיֵּלְכוּ לְהַקְרִיב בְּמִשְׁכַּן שִׁילֹה, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: מַה לָּכֶם וְלַה'? וַהֲלֹא גְּבוּל נָתַן בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם – אֶת הַיַּרְדֵּן. זוֹ דָּאַגְנוּ וְעָשִׂינוּ. כָּל 'דְּאָגָה' שֶׁבַּמִּקְרָא – לְשׁוֹן יִרְאָה הוּא, כְּמוֹ: "אֲנִי דֹאֵג אֶת הַיְּהוּדִים" דְּצִדְקִיָּהוּ (ירמיהו לח, יט).

(כז) כִּי עֵד הוּא – שֶׁלֹּא סִלַּקְנוּ עַצְמֵנוּ מִתּוֹרַת מִזְבֵּחַ.

(לג) וַיְבָרְכוּ אֱלֹהִים – "וְאוֹדִיאוּ קֳדָם ה' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [=והודו בני ישראל לפני ה'].

(לד) וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ כִּי עֵד הוּא – הֲרֵי זֶה מִן הַמִּקְרָאוֹת הַקְּצָרִים, וְצָרִיךְ לְהוֹסִיף בּוֹ תֵּבָה אַחַת: 'וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ עֵד'.

פרק כג

(ד) רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם – בְּגוֹרָל לְנַחֲלָה.
הַנִּשְׁאָרִים – לִכָּבֵשׁ.

(יג) וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם – יְשׁוֹטְטוּ לָבֹז וְלִשְׁלֹל סְבִיבוֹתֵיכֶם.
וְלִצְנִנִים – לְשׁוֹן מַחֲנוֹת, וְכֵן: "וּבָאוּ (אֵלַיִךְ) [עָלַיִךְ] הֹצֶן" (יחזקאל כג, כד). כְּצִנָּה זוֹ הַמַּקֶּפֶת אֶת הָאָדָם מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ" (תהלים ה, יג); תְּסוֹבְבֶנּוּ, כְּמוֹ: "וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו" (שמ"א כג, כו). עֹטְרִים, סוֹבְבִים.

פרק כד

(ג) וָאַרְבֶּ אֶת זַרְעוֹ – חָסֵר הֵ"א: כַּמָּה מְרִיבוֹת וְנִסְיוֹנוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ זֶרַע.

(ז) וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם – עַל כָּל יָחִיד וְיָחִיד שֶׁבָּהֶם. שֶׁאִם הָיָה הַיָּחִיד בּוֹרֵחַ, שֶׁלֹּא לִכָּנֵס בַּיָּם, גַּל שֶׁל יָם רוֹדֵף אַחֲרָיו וְקוֹלְטוֹ.

(יא) וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְגוֹמֵר – כָּל שִׁבְעָה הָאֻמּוֹת נִזְכָּרִין כָּאן. לְפִי שֶׁיְּרִיחוֹ עוֹמֶדֶת עַל הַסְּפָר, וְהָיְתָה נִגְרָהּ וּמַנְעוּלָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִקְבְּצוּ לְתוֹכָהּ מִכָּל שִׁבְעָה הָאֻמּוֹת, גִּבּוֹרֵי הַחַיִל.

(יט) אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים – בְּרוֹב מְקוֹמוֹת נִקְרָא כָּל לְשׁוֹן רַבָּנוּת לְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ: "אֲדֹנֵי הָאָרֶץ" (בראשית מב, ל); "אֲדֹנֵי יוֹסֵף" (בראשית לט, כ); "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ" (שמות כב, יד); "אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת" (שמ"ב ז, כג), לְפִי שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה שֵׁם שְׂרָרָה הוּא.

(כב) עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם – רָאָה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעֲתִידִין לְעַרְעֵר בִּימֵי יְחֶזְקֵאל וְלוֹמַר: "נִהְיֶה כַּגּוֹיִם" (יחזקאל כ לב), לְפִיכָךְ הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם עַכְשָׁו. וּלְכָךְ הוּשַׁב לָהֶם בִּימֵי יְחֶזְקֵאל: "וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיֹה לֹא תִּהְיֶה" וְגוֹמֵר (שם, לב), "חַי אָנִי אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה" וְגוֹמֵר (שם, לג), כְּבָר קִבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. וְלֹא תֹּאמְרוּ: מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ עָלֵינוּ בִּימֵי מֹשֶׁה, כְּדֵי לִכָּנֵס לָאָרֶץ עָשִׂינוּ; הֲרֵי בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר נִכְנַסְתֶּם וְקִבַּלְתֶּם.

(כה) וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם – סִדֵּר לָהֶם שָׁם הַחֻקִּים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם.

(כו) וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹמֵר – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: וּכְתַב יְהוֹשֻׁעַ יָת פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין וְאַצְנְעִנּוּן בִּסְפַר אוֹרָיְתָא דַּה' [וכתב יהושע את הדברים האלה, והצניעם בספר תורת ה']. וּבְמַסֶּכֶת מַכּוֹת (דף י"א ע"א) נֶחְלְקוּ אָמוֹרָאִים; חַד אָמַר: אֵלּוּ שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים מִן "וַיָּמָת מֹשֶׁה" (דברים לד, ה) עַד "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (שם, יב), שֶׁהֲרֵי סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר, וְהִשְׁלִימוֹ. וְחַד אָמַר: פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁל עָרֵי מִקְלָט כָּתַב בְּסִפְרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה.
תַּחַת הָאַלָּה – "תְּחוֹת אַלְּתָא", הִיא מְזוּזַת הַפֶּתַח, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִישִׁית" (מל"א ו, לא); "וּמִדָּה אַחַת לָאֵילִם" יחזקאל מ, י). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זוֹ הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם, שֶׁכָּתוּב בְּיַעֲקֹב: "וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה" (בראשית לה, ד)^[10].
אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה' – כְּלַפֵּי שֶׁהֵבִיאוּ שָׁם אֶת הָאָרוֹן, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה (פסוק א): "וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים".

(כז) הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה וְגוֹמֵר – "הָא אַבְנָא הָדָא תְּהִי לַנָא כִּתְרֵין לוּחֵי אֶבֶן קְיָמָא אֲרִי יָתַהּ עֲבַדְנָא לְסַהֲדוּ אֲרִי פִּתְגָמַיָּא דִּכְתִיבִין עֲלַהּ מֵעֵין כָּל פִּתְגָמַיָּא דַּה' דְּמַלֵּיל עִמַּנָא" [הנה האבן הזאת תהיה לנו כשני לוחות אבן הברית, כי אותה עשינו לעדות, כי הדברים הכתובים עליה הם מעין כל דברי ה' אשר דיבר עמנו]. וְגַם יֵשׁ לְפָתְרוּ כְּמַשְׁמָעוֹ: כִּי הִיא שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָכֶם בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם.

(ל) בְּתִמְנַת סֶרַח – כָּךְ שְׁמָהּ. וּבְמָקוֹם אַחֵר (שופטים ב, ט) הוּא קוֹרֵא אוֹתָהּ: "תִּמְנַת חֶרֶס", עַל שֵׁם שֶׁהֶעֱמִידוּ תְּמוּנַת הַחַמָּה עַל קִבְרוֹ [של יהושע], לוֹמַר: זֶה הוּא שֶׁהֶעֱמִיד הַחַמָּה. וְכָל הָעוֹבֵר עָלֶיהָ אוֹמֵר: חֲבָל עַל זֶה, שֶׁעָשָׂה דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה וּמֵת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: תִּמְנַת חֶרֶס שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תִּמְנַת סֶרַח? עַל שֵׁם שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ מַסְרִיחִין מֵרֹב שָׁמְנָן.
לְהַר גָּעַשׁ – מְלַמֵּד שֶׁרָעַשׁ עֲלֵיהֶם הָהָר לְהָרְגָם, לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּידוּהוּ כָּרָאוּי.

(לא) הֶאֱרִיכוּ יָמִים – יָמִים הֶאֱרִיכוּ, שָׁנִים לֹא הֶאֱרִיכוּ, שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ.

(לב) קָבְרוּ בִשְׁכֶם – מִשְּׁכֶם גְּנָבוּהוּ, לִשְׁכֶם הֶחֱזִירוּהוּ.

(לג) בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ – מֵהֵיכָן הָיָה לוֹ לְפִינְחָס חֵלֶק בָּאָרֶץ?^[11] שֶׁיָּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ.

הערות

1. ראו שמואל ב ו ז.
2. בפירושו הראשון רש"י גוזר את "התיקנו" מלשון "תיק": להוציא את אנשי העיר מעירם, המהווה את ה"עטיפה" השומרת עליהם. והוא מרכיב, כפי הנראה, את הפועל esfudrer, מהמילה fudre ("נדן" [החרב], בצרפתית של היום fourreau) עם הקידומת es- (לטינית ex-) המצביעה על הוצאה).
3. ר' אוצר הלעזים מס' 572 ומס' 1546. בניגוד לדעת ברנדין אין כאן המלה "חרב" (espede), אלא מלה, שהיא ביסודה של השם épieu (רומח, כידון) בצרפתית של היום.
4. רש"י גוזר "נקדים" מלשון "יקד" ("לבעור", "להישרף"): הגבעונים הביאו איתם צנימים במקום לחם. בשני כתבי־יד קוראים טושט"ש tosts (השווה באנגלית toasts).
5. אין לי מושג מה זה "לאשפרו". למר קטן פתרונים. ויקיעורך.
6. חסר בכתבי־היד. אולי נכנס לעז זה בטעות, מתוך בלבול עם התרגום הארמי של הפסוק, הגורס "אתר בית שקיא דמיא", אף כי פירוש "שקיא" דווקא רטוב.
7. דברי רש"י: "נסין [איים ביוונית] שבים שקוראים אישלי"ש".
8. בדפוסים הפועל מופיע פעם שנייה בצורה המוטית אישרטיר"ש esarteras ("תברא"). כתבי היד המצויים חוזרים על הצורה הקודמת.
9. רש"י מראה שבעברית, כמו בצרפתית, אפשר להשתמש במלה "כסל" (flanc) לא רק לחלק מן הגוף, אלא גם לתיאור שטח הררי: "לא בגובהו ולא בשיפולו אלא בשיפועו".
10. והניקוד שם שונה
11. והרי לכהנים, כמו לכל שבט לוי, לא היה חלק ונחלה בארץ ישראל. ובגמרא (ב"ב קי"א ע"ב) שאלו מניין לפנחס מה שלא היה לאלעזר. וצ"ב, שהרי פינחס מיוצאי מצרים היה, ואם כן אפילו למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה, הרי אם קיבל אלעזר חלק בערי הלויים עם בני קהת, כמו כן קיבל לכאו' פינחס בזכות עצמו. ולרש"י כאן אפשר אולי לומר, דלא ניתנו להם הערים בנחלה כי אם "ערים לשבת" ולא היה לכתוב לקראו "גבעת פינחס". אי נמי י"ל שלא היו ערי הכהנים ובני קהת מהר אפרים. אבל לגמ' לכאו' קשיא, ושמא אשגרתא דלישנא נקטה מלשון הקושיא של יאיר ושגוב, וצ"ע. ויקיעורך.